קוליטיס ופסיכולוגיה

שלום לכולם.
נתחיל מהעניין הפיסיולוגי:
סובל כבר 10 שנים בערך מאולצרטיב קוליטיס.
מצבי די טוב בשנים האחרונות.
לא היו התפרצויות משמעותיות.
אני לוקח 3 גרם כדורי ראפאסל ביום ובזמן האחרון גם נרות ראפאסל.
לפני כחודשיים עברתי בדירת קולונוסקופיה והמעי הגס נמצא תקין. מעט דימום בשליש האחרון אבל לא משמעותי.
בעיני הרופאים אני נחשב לחולה במצב טוב. הקוליטיס אצלי נחשב קל.

הבעיה אצלי בזמן האחרון הפכה להיות פסיכולוגית יותר מאשר פיסיולוגית...
דבר שמעולם לא קרה לי, לא בצורה כזאת, קורה לי כיום.
כל הזמן קיימת אצלי הרגשה שאני צריך ללכת לשירותים. כל הזמן אני מרגיש שיש לי לחץ ואני חייב להתפנות.
כאשר אני הולך לשירותים - לא יוצא כלום.
אני לא מסוגל לצאת מהבית. לא לפרק זמן ארוך בכל אופן.
פתאום נסיעה ברכב למקום כלשהו, אפילו בתוך ת"א, מלחיצה אותי.
אני מרגיש שאם לא אלך לשירותים מיד אני "אתפוצץ".
אני לא מצליח לשלוט בזה.
כאשר נתקע בפקק אני נכנס ללחץ למרות שרגע לפני שהגעתי לפקק הכל היה נורמלי.
אני מרגיש כאילו אני חייב להגיע ממקום למקום כמה שיותר מהר העיקר שיהיו לידי שירותים פנויים.
גם טיול רגלי בתוך העיר הפך לסיוט. ככל שאני מתרחק מהבית אני מתחיל לחשוש שאני לא אמצא שירותים אם וכאשר אני אצטרך.

כאשר אני נמצא בבית הכל תקין!
אני יכול להעביר יום שלם בבית ללא כל חשש וצורך ללכת לשירותים אבל ברגע שאני יודע שאני אמור לצאת לאנשהו, מפלס החרדה

שלי עולה...
אין לי הסבר לזה.
בעבר, אם הייתי חולה כתוצאה מהתפרצות אז הייתי חולה. אם הרגשתי טוב - לא היתה לי כל בעיה לצאת מהבית ולחגוג ולטייל

בכל הארץ.
כעת אני לא מסוגל...
זה הכל קרה בשנה האחרונה ואין לי הסבר מאיפה זה בא ולמה זה התחיל.

האם מישהו מכם סובל מבעיה דומה?
איך מטפלים בזה?
אני לא חושב שיש לי את הכלים המתאימים לטפל בזה...
האם מישהו מכם מכיר פסיכולוג טוב שלא רק מכיר את הנפש אלא גם בקיא בקשיים שמלווים לקוליטיס. ואני יודע שלא מקובל לפרסם

אנשי מקצוע בפורומים אבל אני חייב לדבר עם מישהו ולא סתם להתייעץ עם חבר או חברה!
בבקשה תעזרו לי.

תודה.