אני לא מבין!

אומנם אני נולדתי בשנת 51 ואז עוד לא ידעו אודות "שיתוק מוחין", למרות הקשיים למדתי בבית ספר רגיל וקיבלתי המון עזרה ותמיכה בבית, בתום שמונה שנות לימוד היגיע לו בוחן "הסקר" שהיכשיל אותי וכמו כן אבי ניפטר, כך עברתי למוסד אשר רוב החבריה היו מפגרים. וכשיצאתי אל מחוץ לכותלי המוסד קבעו לפי האקיו כי אני מפגר, אך היום כשאני כבר בן 57 ברצוני לבסס את עצמי מבחינת מקצוע הולם וכמו כן להכיר ואולי לעזור לי בכל מה שמישתמע ביחסי מין. אני חושב כי כל נכה הוא עולם ומלואו ולכל נכה יש רגשות ורצונות, אשמח לתשובה ולייעוץ.