בסה"כ רוצה לאהוב...

יש לי שאלה:אני בת24 ויש לי נכות סמויה.דבר זה מקנה לי את הזכות לבחור באיזה מקום אני רוצה להיות,כלומר אם לא בא לי שיידעו אז לא יודעים כי לא רואים עליי ואם כן רוצה אז רק צריכה לומר.. בקשרים זה מסתבך כי קשה לי להחליט מה יותר בריא:בעיקרון אני רוצה לצאת עם אנשים ללא נכות כי כל עוד זה לא נראה אז טוב לי כך ורוצה להיות "כמו כולם".אבל תצמיד צריך בשלב מסויים לומר על הנכות ואולי לעיתים לבקש עזרהכ,הקושי לא בהכרח עם החבר אלא עם ההתמודדות גם שלי,שאולי לא ירחם עליי אבל הרבה בגלל הסביבה למשל המשפחה שלו,שפתאום תדע על הנכות,כי אמנם לא רואים אבל אני לא מתביישת וגאה בעצמי בזכות ההישגים בעקבות ולמרות הנכות אבל החברה שלנו לא חובבת נכויות וזה מזכיר להם כל מיני אסוציאציות של צורך בעזרה ,תלות ,מסכנות וכו'..קשה לי להתמודד גם כך ביום יום וממש לא באל לי לספוג עוד משפטים "אניטיליגנטים, ממשפחתו למשל או מחבריו כמו "למה לך להכניס ראש למיטה חולה"??????? הבעיה היא שגם לא באל י לצאת עם מישהו עם אותה נכות כמו שלי כי אז אני כאילו מחליטה לבודד עצמי ונטו לחיות לגמרי את הנכות .זה אמנם חלק ממני אבל לא רוצה שיוביל את מהלך חיי,נכון שאני מרגישה יותר פתוחה ומקבלת עצמי עם מישהו שמבין על מה אני מדברת ומתמודדת ונותן לי הכי להרגיש בסדר עם דברים שאני חווה ומתמודדת עם קשיי הסביבה אבל לא מוכנה עדיין להתמסד ולהתחבר אם אותה הנכות,כי כל הזמן גם מהדהד לי המשפט של " אני יכולה להשיג מישהו ללא נוכת שיהיה גם רגיש...... קשה.....מה לעשות?? תודה...