הכתבה על הילדה מבריטניה

אכן סיפור לא פשוט, אבל נראה לי שאת קצת מגזימה בתגבותך. האמא מבקשת משהו הגיוני ביותר עבורה ולנו קשה לשפוט מכאן.

עם כל הכבוד, היא אמא שלה והיא לא יכולה לעושת כזה דבר לבתה, שמי יודע מה היא תחוש בעקבות זה. איך את יכולה לקחת את הצ'אנס ולפגוע בביתך?

את זה, לדעתי היא לא אמא נורמלית

שלום לכל המבקרים בפורום, ולמולי.
כצוות העוסק במקרים שבין צעירים עם נכויות ובין הוריהם, אנחנו צריכים לפעמים לחשוב - מהי טובתו העליונה של המטופל - ובמקרה הזה קיים בלבול - האם האמא היא המטופלת או שהבת היא המטופלת.
כמו שאמרה ד"ר אלוני בכתבה, אם האמא היא המטפלת בסופו של דבר, והיא זו שתצטרך להבטיח את הטיפול בבתה שנים רבות - צריך לחשוב על מה שיכול לעזור לה - כדי שתעזור לבתה.
מצד שני, אם הבת היא המטופלת - קיימת שאלה מה היא מרגישה ומה היא רוצה - אך על כך אין לנו תשובה. אנחנו יכולים רק לנחש.
סביר שאינה רוצה ניתוח. סביר גם שהיא תסבול את תקופות המחזור - כמו שסובלות אותן נשים בכל העולם מאז ומתמיד.
האם כאב שאי אפשר להבין אותו הוא משהו שצריך להכחיד אותו? ומה יקרה אם הניתוח יסתבך. אם חס וחלילה יקרה משהו לילדה? האם האמא תהיה מואשמת בפגיעה בבתה? הלא הניתוח לא עסק בסיבות רפואיות כלל.

בישראל, שהיא מדינת חוק, הנוהל במצבים כאלה הוא להפנות את הנושא לועדות אתיקה מיוחדות, המורכבות מאנשי מקצוע ונציגי ארגונים שונים שביחד אמורים לנסות למצוא את הפתרון הכי פחות נורא, הכי פחות גרוע וזה שמשרת בסופו של דבר את טובתם הגדולה ביותר של רוב הצדדים.

מקווים שנתנו קצת חומר למחשבה,
צוות רעות דלת פתוחה.