לא רוצה להתפשר

אני והצוות מאוד שמחים שאת כותבת כאן, כי את הפורום הזה הקמנו בשבילך. בשבילך ובשביל עוד צעירים שצריכים להסתדר - עם משהו שלא מסתדר.

הפנייה שלך נוגעת לליבנו, ישר בפנים.

הניסיונות שלא מסתדרים, הכאב הצורב, האכזבה. הרצון - לוותר כדי לא להפגע שוב. ואז המחיר הוא עצב ובדידות. אלו הם חברינו היקרים בימים בהם אנחנו לא מספיק חזקים כדי לצאת אל העולם ולתת לו צ'אנס נוסף להיות נחמד אלינו, לחייך לשם שינוי.

את כותבת שבררת למה אותו בחור דחה אותך, ואת אומרת לעצמך - איך צדקתי! - זו הסיבה שבגללה לא הולך לי! הכל בגלל הצלקת! הצליעה! קיבלת את האישור שרצית?

את יצרת לעצמך משוואה מתמטית שאומרת "אני שווה רק אם אני עם מישהו". המשוואה הזו, בלי לומר אם היא נכונה או לא, משאירה לך מעט מאוד מרווח תמרון. היא מוחקת את כל ההצלחות שלך, את השמחות, את המאבקים על הקשר עם המשפחה, עם החברים, במשימות בעבודה או בלימודים, בפעילויות הפנאי אם יש כאלה. כל זה לא נחשב. כאילו שלך אין עוד מה לתת לעולם.

אני לרגע לא מנסה לקחת לך את הכאב. הוא שלך שיר.
אני לא מנסה להגיד "יהיה בסדר", תסתדרי, את תמצאי בסוף מישהו!". את זה את שומעת מכולם.
אני רק מנסה להגיד לך - הי שיר, אני והצוות שלי יודעים מה את עוברת. את לא מדברת לאזניים אטומות.
אין כאן פתרונות קלים או מהירים, כי מה שקרה לך הוא קשה ואיטי.
אם את לא רוצה להתפשר - את לא חייבת.
אבל את האפשרות השנייה (עצב ובדידות) את כבר מכירה.

אם תרצי לבדוק עוד אפשרויות אנחנו כאן, לקרוא, לחשוב איתך, להרגיש.
עומר וצוות הדלת.