התייעצות

גלי שלום,
את מתארת כאן חוויה קשה שבעלך וגם את עוברים. ארוע התאונה, הכאבים העזים, תקופת השיקום הממושכת ואי הוודאות משרים אווירה קשה על בעלך ולבטח גם עלייך. את מתארת כי בעלך איבד בטחון בעצמו וחש כי אינו מי שהיה בעבר. כל אלו מובנים מאוד לאור העובדה כי כיום אינו יכול לעשות דברים כפי שנהג בעבר לבטח אפילו דברים פשוטים ביותר. כמו כן, אני מניחה כי אינו עצמאי כפי שהיה קודם, עובדה אשר מעצימה ביותר את תחושת האובדן. בנוסף, פגיעה שכזו גורמת לאיבוד תחושת השליטה וכתוצאה מכל אלו לירידה בבטחון העצמי.
נראה כי בעלך נמצא כעת בשלב בו הוא מתאבל על אובדניו. כאמור, שלב לגיטימי וצפוי לאור מה שעובר עליו, אם כי קשה מאוד.
אכן, תחושות אלו יכולות לעכב את ההחלמה, אף כי לעיתים הנן נחוצות לאדם לצורך עיבוד האובדנים.
חשוב כי בעלך ימשיך בתהליך השיקום הפיזי וחשוב כי תמשיכי לתמוך ולסייע לו.
במקביל רצוי לשקול תמיכה נוספת באמצעות ייעוץ פסיכולוגי, אשר יעזור לבעלך בתהליך השיקום, ילווה ויחזק אותו. מומלץ מטפל מהתחום השיקומי.

אני האמת נכה מלידה, אז הקטע של הסתגלות פחות מוכר לי, אבל עדיין הייתי צריכה בשנות העשרה לקבל את העובדה שיש לי מגבלות.
לקח לי זמן רב להודות ביני לבין עצמי שאני אכן נכה.
הדברים שעזרו לי:
* המשפחה
* עובדת סוציאלית
* הכלבה שלי
* פגישה במועדון חברתי לאנשים עם מוגבלויות, שהוכיחה לי שאני לא לבד

כעת, בגיל 33, אני כבר בוגרת תואר שני ונשואה ומנסה לסייע עד כמה שאני יכולה לאנשים עם מוגבלויות
את קודם כל חייבת לתמוך בבעלך, שילך לטיפול פסיכולוגי.

בהצלחה ואני פה בשבילכם

נורית