אי אפשר להתרגל

התרגלתי כבר להכל. למבטים המרחמים, לאלו שמנסים להושיט יד לעזרה וגורמים לנכות שלי למשוך יותר מדי תשומת לב, לאלו שמשתדלים כל כך עד שאני מרגישה כל כך לא נעים. וגם לאלו שמתעלמים לגמרי.
התרגלתי כבר לחוסר העצמאות לתלות באימי ובבני משפחתי, לקושי ביציאה מהבית, לקושי במעבר מכסא הגלגלים לרכב ולהיפך, לקושי להיכנס למקומות צרים, לנוע בין אנשים, לחצות מעבר חציה. אבל לא התרגלתי לכך שיש הפתעות בחיים.
הייתי אתמול בדיזינגוף סנטר, שם אני יכולה לנוע לבד כי אפשר לנסוע מקומה לקומה, לא צריך מעליות וכאלו. לא צריך מישהו שיעזור, סוף סוף הייתי עצמאית, הקניון היה כמעט ריק ויכולתי להעצר ליד חלונות הראווה בלי שיפריעו לי, ללכת לארומה ולהזמין משהו טעים לאכול, לחופש אי אפשר להתרגל.