שאלה

הי שחר,
שאלת שאלה טובה,
והחכמה זה תמיד תמיד לשאול.

יכול להיות שהדבר הנכון יהיה לחכות עם תיאור הצליעה, ולקוות שמתוך קשר אינטימי - מישהו בסוף ירצה אותך כלכך בזכות התכונות הפנימיות, שאת מלמדת אותו להכיר עם הזמן והצליעה פחות תפריע לו.

זו אפשרות אחת שחשבת עליה.

ויכול להיות, שאחרי כמה פעמים שתסתירי ותחכי - תחווי אכזבות קשות ותחליטי שאת באה עם זה מראש אל בן הזוג החדש ולא עושה הפתעות.

גם זו בודאי אפשרות שחשבת עליה.
היתרון כאן הוא שאם את החלק הזה עברתם - אז כאילו הכל כבר פתוח.
אני אומר כאילו, כי בהתחלה לא באמת מכירים, ועם הזמן התכונות הפנימיות הופכות להית יות רמשמעותיות.

לך יש צליעה.
מישהי אחרת שמנה.
מישהו אחר חולה במחלה גנטית.
מישהו אחר פשוט לא מאמין שהוא יכול לתת משהו למישהו אחר. הוא מאמין שהוא לא שווה ואין לו שום מגבלה גופנית.

אנחנו נושאים עמנו את הסודות. את האמונות על עצמנו.
כל אחד מאיתנו, בין אם הסוד גופני או נפשי או משפחתי - בוחר מתי ואיך להביא את הסוד אל האור.
לשתף בו.
החכמה, שחר,
זה לעשות מה שאת עושה עכשיו - לשאול את עצמנו כל הזמן - אם זה הדבר הנכון.
מתוך השאלות שאנו שואלים את עצמנו - אנו מוצאים תשובות.
והתשובות האלו מכוונות אותנו הלאה בדרכנו.

אנו מאחלים לך שתמשיכי לשאול שאלות ולתת לעצמך תשובות, ולצמוח מהן וללכת הלאה אל מה שאת מאחלת לעצמך.
ואת יכולה תמיד לשאול אותנו, ואם חלק מהתשובות שאנחנו נותנים מתאימות לך - קחי אותן. ואם לא - חפשי תשובות אחרות שיותר יתאימו לך כעת.

שלך,
עומר וצוות הדלת.