לידה בבית מול הילדים

אני אמא עם הרבה נסיון באמהות, וגם ילדתי בבית.
בתחושה שלי זה לא היה נכון לא רק לילדים, אלא בעיקר בשבילי.
אני הכרתי את עצמי מלידות קודמות, וידעתי שגם כשעברתי צירים בבית, כשהם התחזקו, הרגשתי צורך להיות במקום אחר. הדאגה האימהית שלי לא הלכה יד ביד עם הרצון שלי להיות עם עצמי, להתרכז במה שקורה לי בגוף וללדת.
היו לידות שבחרתי לצאת מהבית לבי"ח למרות שידעתי שזה מוקדם מידי, פשוט כי הרגשתי צורך להיות במקום שבו אני המטופלת, לא המטפלת והדואגת לכולם (מה הם מרגישים, מה הם חושבים, האם זה עושה להם טראומה וכו')
לכן, כשאני תכננתי את לידת הבית שלי, תכננתי שהילדים ייצאו מהבית.
בסופו של דבר הלידה התרחשה בלילה, רוב הילדים ישנו. ובן השלוש שלא נרדם, יצא לטיול לילי עם אחיותיו הגדולות.
אני לא אומרת שזו אמת מוחלטת. זה היה הדבר שנכון לי.
מסיפורי לידות בית שקראתי, התרשמתי שברוב המקרים הילדים בכלל לא גילו התעניינות מיוחדת, העירו אותם, באו, ראו משהו, וחזרו לישון...
אם את מספיק פתוחה להבין שמה שעבורך הוא ה"נס הזה שאת רוצה שהם יחוו איתך", עבורם יכול להיות משהו לגמרי אחר (האם הם רגילים לראות אותך עירומה? אם לא, זה לכשעצמו יכול להיות בעייתי עבורם), תוכלי לנקוט בדרך שהיא פתוחה וזורמת, ואם את מאמינה באיזשהוא כח עליון, תני לו להחליט ברגע האמת, מה נכון לכל אחד מבני המשפחה.