פורום דיכאון אחרי לידה - יש לך שאלה?

הי . אני בת 38. לפני קרוב לשנה ילדתי בת רביעית. חיכיתי לה מאוד . מדובר היה בהיריון ivf וקיוויתי בכל לבי לבת . מרגע שהתבשרתי על ההיריון החלו חרדות איומות לאבד אותו (היתה הפלה אחת קודם) וספרתי כל יום במשך 39 שבועות. ביקרתי במיון נשים לא מעט, דאגתי כל הזמן ופיללתי לרגע שאחזיק אותה בידיי. בשעה טובה היא נולדה ולא היתה מאושרת ממני... במשך שבוע בערך. אח"כ לא זוכרת בדיוק אך היא השתנקה או משהו במהלך אכילה, והתחלתי לפתח חרדות איומות. רצתי לרופאים, קראתי מידע והייתי עסוקה בה יתר על המידה. קילחתי אותה 3 פעמים ביום כדי שלא תחטוף חיידקים. לא נתתי לאחים שלה כמעט לגעת בה, והתעוררתי מיליון פעם בלילה לבדוק אותה. עברו חודשיים שלושה שהתעסקתי בה בצורה אובססיבית, ואז התחלתי להפסיק להרגיש דבר מלבד פחד. כשלא פחדתי לא הרגשתי כלום. לא שמחה, לא התרגשות. הפסקתי לצאת, לאכול, להתאמן. כל מה שאהבתי לעשות עצר. ירדתי המון במשקל ותפקדתי כמו רובוט. יש לי חברה רופאה שאמרה שאני בדכאון אחרי לידה ונתנה לי כדורים כשחזרתי לעבוד (ציפרלקס). הרגשתי חוסר בטחון בעבודה, פחד נוראי, חוסר ריכוז והיו לי נדודי שינה. וזה לא ממש עזר אז הפסקתי אחרי 3 חודשים... מאז זה רק מחמיר. אחת לשבוע שבועיים אני חוטפת התקף חרדה.. פשוט לא מצליחה לנשום במשך כמה דקות. בחודש האחרון זה החמיר... אני מגיעה הביתה מכינה אוכל מקלחת את הילדים ונכנסת למיטה לישון. לא נהנית מכלום. אפילו חשבתי שבוע שעבר שלא נורא אם לא אתעורר מחר... אין כל כך למה... ואז הרגשתי אשמה כלפי הילדים וכעסתי על עצמי יותר. הדבר היחיד שחשבתי עליו הוא ללכת לכתוב צוואה כדי לפחות להיות אחראית ולדאוג להם. אין לי כוונה לפגוע בעצמי, אבל לפעמים יש לי מחשבות שזה לא נורא אם זה יקרה לבד... אולי עדיף להם ובטח לבעלי... האם זה דכאון אחרי לידה או שיש לי משהו אחר? דכאון לא היה עובר עם ציפרלקס?

היי, בת 35, אחרי 2 קיסרים אחד לפני 4.5 שנים ואחד לפני שנה וחודשיים. האחרון היה חירום.
שני ההריונות עברו יחסית בקלילות, עם סכרת אך מאוזנת. אחרי הלידה השניה, גילו דלף מנוזל השדרה לחלל הגב ועברתי אחרי 4 ימי אשפוז תיקון אפידורל .
הציפיות ללידה טבעית על כל ההשלכות שלה נגוזו.
מאותו הרגע לא מרגישה שיצאתי מהאכזבה הזו אלא רק שקעתי יותר. אני עצבנית, רואה רק שלילי, לא מרגישה מרוצה מכלום, הכל מאוד צורם לי ומפריע לי כולל הילדים. חייבת לציין שסביבי יש תמיכה גדולה מאוד, וכלפי חוץ כמעט ולא מרגישים בי משהו שונה, אבל בעלי מאוד מודע וביקש מספר פעמים שאגש לקבל עזרה.
אני תוהה אם זה אכן דכאון אחרי לידה או משהו אחר. אשמח לעזרה.

. רציתי לשמוע את דעתך לגבי חומצת האמינו טריפוטפן. ממה שקראתי מדובר על חומר חימי שמומר ישירות לסרוטונין, ניורטרנסמיטור המרגיע את הנפש וגורם להרגיש יותר טוב כמעט בלי תופעות לוואי. בעצם גורם לגוף להגביר את יצור הסרוטונין במוח. ואילו התרופות הפסיכיאטירות שכולנו מכירים , למעשה מאריכים את אורך חיי הסרוטונין. ורציתי לדעת למה פסיכיאטרים פחות נוטים להמליץ על התוסף הזה (טריפוטפן) ונוטים ישר להמליץ על ה SSRI שרק שומר על הסרוטונין הקיים ועם תופעות לוואי?
2. אני כרגע לוקח 20 מ"ג סרוקסט ורציתי לדעת אם ניתן לקחת תוך כדי את תוסף התזונה טריפוטפן או שזה עלום לגרום לסינגרה שלילית כמו תסמונת סורטונין?
3. לפי מה שהבנתי מומלץ לקחת את הסרקוסט דווקא בבוקר אחרי אוכל. ורציתי לדעת מה הסיבה והאם ניתן לקחת את הסרוקסט בערב?
תודה רבה!

שלום רב,
אני אמא לילדה מקסימה בת שנה ושמונה ונהנית מכל רגע מהילדה ומתפקיד האמהות. אני אוהבת כל רגע עם הבת שלי.
אני ובעלי החלטנו להביא עוד ילדה לעולם- כן, החלטתי שאני רוצה ילדה! רק בת. להביא עוד אחות קטנה לבת שלי ושיהיו לי שתי בנות. זה היה ממש חלום וחשבתי על כך ללא הרף ולסעתי התפתחה לי מעין אובססיה לבת. בנוסף, היה לי מפגש מסוים עם ילד שיש לו אוטיזם וזה גרם לי לפחד מאוד ולשים לב שרוב האוטיסטים הם בנים.
יש לי פחד מאוטיזם. בעיני עדיף למות מאשר לגדל ילד אוטיסט. גם הפחד מאוטיזם גרם לכך שממש לא רציתי לשמוע על לידת בן.
נכנסתי להריון מאוד מאוד מהר ו... התברר שיש לי בן ולא בת. מאז אני בתחושות קשות של אכזבה- מעצמי ומהחיים בכלל. לכל מקום שאני הולכת, פתאום אני רואה רק בנות! חושבת על ילדןת בנות ואם אני רואה אמא עם שתי בנות אני מקנאה ממש- האובססיה ממשיכה וכתוצאה מכך אני לא מתחברת ולא מצליחה לשמוח ולהתרגש ממהריון- שזה לא מתאים לי לאופי בכלל וגם לא מתאים לבית שאני באה ממנו. אני גם כל הזמן מתה מפחד מאוטיזם ומדמיינת דברים נוראיים.
ברור לי שכשאלד אני אוהב את התינוק ואתן לו הכל אבל איך אני יכולה לגרום לעצמי להתחבר כבר עכשיו ולהיות מאושרת בחלקי גם אם יש לי בן ובת?
והאם מה שאני חווה זה חלק מתהליך של דכאון אחרי לידה?
תודה רבה על עזרתך.

1. עברתי בהמלצת הרופא מציפרלקס לסרוקסט.
התחלתי עם מינון של 10 מ"ג סרוקסט וביום הרביעי מאז התחלת לקיחת הכדור אני מרגיש עייפות קשה. ממה שהבנתי זה תופעת לוואי שידועה בכדור הזה. מהניסיון שלך זה תופעת לוואי שאמורה לעבור תוך כמה ימים או משהו שנשאר?
2. עוד כמה ימים אני עובר מ10 ל20 מג סרוקסט. האם העייפות בהכרח אמורה לגבור? האם בעליית המינון צפויות להיות תוספת שת תופעות לוואי חדשות או קשות יותר?

אני לקחתי כמה שנים 20 מ"ג ציפרלקס ובהמלצת הרופא עובר ל20 מ"ג סרוקסט.
1. מהניסיון שלך, אני כרגע לוקח 10 מ"ג סרוקסט ועוד כמה ימים עובר ל20. האם בהכרח זה אומר שב20 התופעות לוואי יחמירו והאם צפויות תופעות לוואי נוספות בעליית המינון?
2. הבנתי שמומלץ לקחת את הסוקרסט לאחר ארוחת הבוקר. ורציתי לדעת מה הסיבה שזה מומלץ לקחת דווקא בבוקר והאם אפשרי לקחת בערב?
3. מבחינת זמן. האם זה קריטי לקחת את הכדור בשעה קבועה...מה המסגרת של ההפרש שעות שניתן לקחת כל יום את הכדור. אני מתכוון שאי אפשר לקחת בשעה קבוה בדיוק, האם הפרש של שעה, שעתיים זה בסדר? כלומר לקחת כל יום את הכדור בין השעות 9-11 בבוקר?
4. האם סרוקסט נחשב בהכרח לכדור מרדים או מעורר?
תודה רבה!!!

שלום,
שמי קרן(שם בדוי) בת 40,מזה 3 שנים שאני בדכאון בלי מצב רוח מנסה להראות שהכל בסדר,אבל בתוך תוכי לא מעניין אותי מעצמי אין לי חשק לכלום,בלי אנרגיות כל בוקר קמה מדוכדכת,אין לי חשק להתלבש,חסרת סבלנות,אין לי חשק לכלום,עצבנית בבית עליתי במשקל,אני בלי עבודה מסודרת מאז הלידה האחרונה.
בקיצור לא מוצאת את עצמי חסרת שקט.
נטלתי ציפרלקס שנתיים וחצי בערך והפסקתי בערך לפני שנה.
אני פונה לעזרה לייעוץ האם יש דרך לצאת מהדיכאון ללא נטילת תרופות??
אשמח למענה

שלום
אני לוקח כבר 8 חודשים ציפרלקס 20 מג, ולפני חודשיים הפסיכיאטר הוסיף לי למיקטל (כרגע אני על מינון 100 מג ביום)
ובנוסף לוקח בונדרומין כדי להרדם

מדי פעם יש לי כל מיני תופעות לוואי כמו עייפות / בחילות / כאב ראש /
ראיה מטושטשת / חוסר חשק לעשות דברים / התקפי בכי / לחצים מוגברים

השאלה שלי- האם יש לי אפשרות במשך תקופה כלשהי לנסות לא לקחת את הציפרלקס , ולקחת רק את הלמיקטל ?

נניח במשך שבועיים-שלוש לקחת רק למיקטל בלי הציפרלקס ?
ואז לראות איך אני מרגיש עם זה..
האם ההרגשה תהיה יותר טובה, פחות תופעות לוואי וכו׳

או שזה מסוכן להפסיק את הציפרלקס ככה במכה והאם יהיה קשה לחזןר לציפרלקס או ששוב ייקח חודש עד שהציפרלקס יתחיל לעבוד

תודה

היי
אני 5 חודשים לאחר לידה
ומאז שילדתי אני כל הזמן עצובה, קמה בבוקר עם מועקה,
לא אוהבת את השם שבחרתי לתינוק וזה מתסכל אותי מאוד. בוכה לעיתים קרובות. בערבים אני מרגישה יותר טוב. זה תוקף אותי בבקרים. אני מתוסכלת מהמצב מאוד. השם שבחרתי לו זה הנושא שבעיקר מטריד אותי אני רוצהה להחליף לו את השם מאז שנולד אבל מאוד מתביישת לעשות זאת.
נתקלת במצב כזה? נתפסתי על השם אני כל הזמן מחפשת למי קוראים בשם הזה, בפייסבוק, ברחוב, באינטרנט האם זו אובססיה שפיתחתי לאחר לידה?

32 ילדתי תאומים לפני 3 חודשים לפני לידה תמיד סבלתי מהתקפי פניקה והייתי מטופלת בציםרלקס שעזר המון בתקופת ההריון פשוט הייתי מקיאה את הכדור אז הפסקתי אחרי לידה חטפתי פשוט דיכאון לא הייתי מסוגלת לראות את הילדים הרגשתי שעשיתי טעות שהבאתי אותם הלכתי לפסיכאטרית והיא איבחנה דיכאון בינוני ונתנה שוב ציפרלקס וקלונקס פעמיים ביום יש לי תופעה חדשה אני לא נירדמת בלילות בכלל אפילו שהילדים ישנים רק לפנות בוקר אולי שעה ושוב יש לי לחץ בחזה ושוב הכול חוזר בגלל החוסר שינה אז פשוט יוצא החלטתי אל דעת עצמי לקחת עוד 2 קלונקס בלילה וזה אם לא הכי עוזר לי להירדם מה לעשות האם זה יכול להיות בגלל הציפרלקס החוסר הירדמות? אני מרגישה המון חרדות בראש בגלל הילדים שלא יקרה להם כלום ולא נירדמת בגלל זה

הי הי,
אני בשבוע 27 להריון ומגלה סימפוטימים של דיכאון
סבלתי בעבר ולקחתי תרופות פסיכיאטריות אך הפסקתי לפני ההריון כי פחדתי שהעובר ייזוק מהן.
אבל כעת אני מרגישה צורך דחוף לטפל בבעיה ואני עדיין מסרבת לטפל בשיטות הקונבנציונאליות משום שהן ידרשו מהתינוק גמילה מהן כשיוולד ותהיה להן השפעה עליו.
אולי מישהי יודעת על טיפול אלטרנטיבי שיכול לעזור?
st. john's wort והרכיב העיקרי שלו- היפריקום לא הוכחו כבטוחים בזמן הריון.
מישהי יודעת, מכירה משהו אחר ובטוח?
תודה..!

שלום שמי יעל לפני 10 שנים ילדתי את בני והייתי בדיכאון לאחר לידה כמה שנים ואני מטופלת עד היום בכדורים.רק עכשיו אני מוכנה לעוד ילד אך מפחדת נורא שהדיכאון יחזור לי שוב.אשמח אם תיצרי עימי קשר אני לא יודעת מה נכון לעשות

אחותי ילדה לפני כחודש. יש לה תינוק נוסף בבית, בן שנה וארבעה חודשים.
התינוקת בת החודש בוכה המון. בעיקר בלילה.
בילד בן השנה וארבעה חודשים היא כמעט ולא מטפלת, בעלה מטפל בו.

היא כמעט לא יוצאת מהבית.
בעלה אמר שהיא מניקה המון, שזה נראה לו לא נורמלי.
היא נראית די כבויה. חסרת חיים.
היא בחורה מאוד מופנמת, לא מדברת על מה שמפריע לה, על הקשיים שהיא חווה. לא משתפת.


אני די מודאגת. לא יודעת אם מדובר בסממנים של דכאון אחרי לידה. או שמדובר בתופעות של לחץ רגיל.

השאלה שלי, איך מזהים שמדובר בדכאון אחרי לידה.
מה עושים במצב שאכן מדובר בדכאון.

אני כותבת כאן די בחשש ...אני חודשיים בערך אחרי לידה ..לידה שלישית ואני מרגישה תחושות שלא חוויתי אחרי ההריונות הקודמים..
מידי פעם אני מרגישה כמו דאון כזה..מין תחושה של עצבות שמשתלטת עלי...ענן כזה ורצון לבכות ומין מועקה קשה שמלווה בדפיקות לב ומין תחושה של כאב בטן לא נעים כמו במצב של חרדה וממש מתלווה לזה תחושה ממשית של פחד..אני לא מצליחה לשים את האצבע באופן מדוייק מה בדיוק קורה לי או מה בדיוק מפריע לי ..והדמעות מתחילות לזלוג בלי שליטה..זה מלחיץ אותי ברמות..אני לא חווה את התחושות האלו כל יום כל היום אבל כשזה קורה ה מלחיץ אותי כל כך...ומפחיד אותי שאני נכנסת לאיזה שהוא סחרור חלילה..משהו שאני לא מצליחה לשלוט בו...זה מין מעגל כזה שהמחשבות מתרוצצות והפחד הוא שברגע שזה קורה הראש לי עף בלי שליטה למחשבות מאוד לא נעימות..והאם אני אצא מזה?? אני חוששת להתחיל טיפול כל שהוא שיהיה כולל טיפול בכדורים בגלל שמפחיד אותי המחשבה על ההשלכות של זה ,מצד שני אני גם כל כך לא מרגישה שחזרתי לעצמי ואני כל כך רוצה להיות שמחה עם הבנות שלי ובעלי..רוצה לחזור לשגרה רגילה..שוב אני רק מדגישה שזה לא כל היום וכל הזמן אבל בפעמים שזה קורה זה ממש מלחיץ...אני מרגישה ידירה בשמחה וחוסר חשק לעשות דברים שמאוד אהבתי...
איך אפשר לדעת האם זה דיכאון שאחרי לידה או פשוט פרץ הורמונלי טבעי אחרי לידה??
ועוד שאלה- במידה וזאת פשוט תקופה ואני לא אקבל טיפול כל שהוא-האם זה עובר מעצמו?? פרט לסבל שאני חווה עכשיו שהוא אכן מאוד משמעותי אבל האם יש לדיכאון אחרי לידה כמו סוג של מסגרת זמן...נניח עד שנה אחרי לידה זה יעבור בכל מקרה ? או שחלילה במצב כזה אם לא אטפל מקצועית המצב עלול רק להחמיר??
אני אובדת עצות וחוששת...
אודה לתשובה ממך בהקדם...

היי אני 4 חודשים אחרי לידה עד לא מזמן חששתי שאני בדכאון אחרי לידה כרגע אני בטוחה בזה
ואין לי מה לעשות עם זה
מהמקום שאני באה ממנו זה בושה ללכת לפסיכולוג ברור לי שזה לא אשמתי אבל מרגישה שאני אמא רעה ושעשיצי טעות שבכלל הבאתי ילדה לעולם
אין לי עזרה בכלל גם לא מבעלי ולכן 4 חודשים כמעט ולא יצאתי מהבית בעלי בעצמו בסוג של דיכאון ולכן אני מעדיפה שלא ליפול עליו מה גם ששוב כמו שאמרתי לא יכולה לדבר על זה עם הסביבה שלי גם לא איתו ובנוסף אין לי תאופציה ללכת לפסיכולוג כי אין מי שישמור לי על הילדה
מרגישה אבודה ושנגמור לי החיים סוג של כלא עם מצפון שלא נגמר מחייבת עזרה ולא יודעת למי לפנות ואיך לעשות את זה
(אני לא ברמה של לפגוע בילדה אני אוהבת אותה יותר מאת עצמי )