קשיים קיומיים.

שלום ,לפני כחצי שנה התחלתי להיות אובססיבי לגבי עצמי.ז"א להתעסק בעצמי בצורה מוגזמת,בדימוי העצמי שלי,בדפוסי החשיבה שלי בקרב אנשים,בהאם אני בחרדה חברתית או לא וכן הלאה עוד ועוד נושאים הקשורים לעצמי.
לפני שהתחלתי להיות אובססיבי ,הבעיה הרגשית שלי הפכה לתכופה יותר ויותר,והבעיה הרגשית ז"א שהתחושה שלי הייתה הופכת להיות לא טובה ומרירה בלב..ברגע שהבעיה הרגשית נהייתה תכופה יותר ככה התחלתי להתעסק בעצמי יותר.כל ההתעסקות המוגזמת שלי הייתה כשהייתי בארצות הברית ככה שלא היה לי למי לפנות חוץ מלכתוב כל היום ולהתעסק בזה.כמו כן באותה תכופה התחלתי להרגיש חוסר ביטחון במחשבות שלי,למשל חוסר ביטחון בהיותי סטרייט,ועוד מחשבות כאלה.בעקבות כל זה התפתחה אצלי הפרעה טורדנית כפייתית עם קווים של פסיכוזה,חרדה, ודיכאון .
עכשיו יש לי בעיה ואני רוצה לדעת ממה היא נובעת,ההליכה שלי ברחוב לא באה לי בטבעיות,כאילו לפני שהכל התחיל בכלל לא התעסקתי במה יקרה שאני ילך ברחוב,אבל עכשיו?אני פשוט מתעסק בזה.לפני שאני בא ללכת ברחוב אני דואג על מה אני יחשוב ועל מה יעבור לי בראש,ואיך אני יסתדר שיהיה את הרגעים האלה שפתאום הראש יהיה נקי מתוכן?כי כשיש את הרגע הזה אני מרגיש פשוט מוזר.אני יודע שזה קשה להבנה,אבל הדגש פה הוא על זה שההליכה לא באה לי בטבעיות,למשל אני מקל על עצמי עם אני הולך עם אוזניות ושומע מוזיקה .ככה אני מתעסק במוזיקה ולא בהליכה.אבל המוזיקה הזאת זה לא פיתרון ושאני בלעדיי המוזיקה יש לי פשוט תחושה של חוסר ארגון אצלי.שלא לדבר על דברים כמו לחכות לאוטובוס שהם עוד יותר קשים בשבילי בגלל שזה לא לי בטבעיות.
האם הצלחת להבין את הבעיה?עם כן מה היא וממה היא נובעת?והאם זיפרקסה או פבוקסיל יכולים לעזור לבעיה הזאת לדעתך?