חשש לאוטיזם בתפקוד גבוה - קצת ארוך

בני בן ה-9.5, בשנה הראשונה להיוולדו לא הרגשנו במשהו שונה ורק אחרי ששאר הילדים בגן התחילו למלמל והוא לא, עלה בנו החשש. גם בשנה השניה והשלישית הוא רק מילמל מילים בודדות ולקראת גיל 4 התחיל לדבר וגם לא דיבור רצוף ושוטף
גם גמילה מטיטולים היתה קשה ומורכבת ורק בגיל 4 וחצי הצלחנו להוריד לו לגמריי את הטיטול במשך היום ועד היום יש לו טפטופים ולכן מקבל את התרופה "מרוניל"
בגיל ארבע הוא שובץ לגן שפתי בחינוך המיוחד ושם התגלו מלבד הקושי השפתי עוד הרבה בעיות כגון ויסות חושי, קשיים רגשיים, קושי עם שינויים, חרדות מאירועים המוניים, וכו' – יש לציין שהפסיכולוגית של הגן אבחנה אותו בקו הספקטרום.
אחרי הגן הוא שובץ לכיתה קטנה של החינוך המיוחד בבית הספר הרגיל
ההשתלבות שלו היתה מאוד מאוד קשה – נוטה מהר לתסכול והתקפי זעם, בריחה לעולם דמיוני (בעיקר גיבורי על) וניתוק מהמציאות,מדבר הרבה אל עצמו.
מבחינה חברתית לא תמיד יודע איך להצטרף לקבוצת ילדים שמשחקים, "נואם" להם על נושאים שמעניינים רק אותו מבלי להרגיש אם הם מתעניינים וכו'
כמו כן יש לו נטייה לאקולליה, לחבק ולנשק בצורה מוגזמת, בעיקר מבוגרים, גם זרים לו
נאלצנו בלחץ צוות ביה"ס לגשת לפסיכיאטר שאבחן אותו כילד עם הפרעת חרדות והיפראקטיביות קשב וריכוז ונתן לו את תרופת הריספרדל. שנה שעברה, בכיתה ג, היתה החמרה בהתנהגות ושוב הלכנו לפסיכיאטר אחר שנתן לו במקום הריספרדל את הדפלפט וזה גם אחרי שתי בדיקות של EEG בעירנות ובשינה שהראתה פעילות חשמלית חריגה במוח.
האם החשש מוצדק לדעתך?