תופעות לוואי של טיפול בטיקים

שלום לאימא.

אינני רופא.

ריספרדל היא תרופה אנטי-פסיכוטית. לא שמעתי אף פעם שהיא אמורה לטפל בטיקים, אבל יכול להיות שהתרופה הזו יעילה נגד טיקים ואינני יודע על כך, וגם יכול להיות שישנם מקרים נדירים שבהם התרופה אמורה לטפל בטיקים. כדאי לברר את העניין אצל הרופא המטפל.

מתוך הערכה רבה לרופאים של הפורום, אני בטוח שהם יתנו תשובה מדוייקת יותר האם ריספרדל יכולה להועיל לטיקים.

על פי נסיון אישי כמבוגר, לקחתי ריספרדל אבל במינונים גבוהים יותר (4 מ"ג ליום), והתרופה הזו עשתה אותי זומבי; סבלתי בעיקר מעייפות חזקה שפגעה קשות בתיפקוד.

עם זאת, כל מטופל מגיב אחרת לתרופות, ולכן אין להסיק מכך מסקנות, ובוודאי כשמודבר בגיל מבוגר ובמינון שונה.

בכל אופן, תופעות הלוואי האלו חלפו כחצי שנה אחרי שהפסקתי את התרופה, ועד כמה שידוע לי תופעות הלוואי חולפות בדרך כלל אם מפסיקים את התרופה.

כל טוב,
שמוליק.

מדובר בילדה שנמצאת על גבול הספקטרום האוטיסטי (ועם רקע משפחתי של הפרעות בספקטרום -בתפקודים הגבוהים-בערך אספרגר) כך שצריך לקחת בחשבון את פרופיל התגובות השונה לתרופות לעומת התגובה באוכלוסיה הנוירוטיפיקלית.
בקיצור,
מה רמת הסיכון,
ומה תופעות הלוואי הצפויות במינון זה.
אין בעיות התנהגותיות או רגשיות דרמטיות נלוות .
מדובר בטיפול להפחתת טיקים מוטוריים קשים.
תודה רבה

לאמא המודאגת שלום

כל תופעות הלוואי הרשומות אפשריות.
אבל הסיכון קטן יחסית.

הבעיה עם הטיקים שהם גורמים לילד עגמת נפש ודחיה חברתית ובעקבות זאת יתכן גם צלקת נפשית מתמשכת. אגב באם הכללה זאת אינה נכונה אז אפשר לוותר על הטיפול.

יואר כי הטיקים חולפים ללא קשר למתן תרופות, כך גם באוטיזם קל או קשה.

יש לעשות את ההערכה מה היתרון לעומת החסרון.
אי אפשר לבצעה מעל דפי הWEB - בשביל זה יש רופאים במציאות
העוקבים ומטפלים בילד.

בכל מקרה אין טיפול בתרופות ללא טיפול נלווה נוסף.

בהצלהח,
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

הפסיכיאטרית שהנוירולוגית הפנתה אותנו אליה,
החליטה לא לתת כרגע תרופות אלה לחכות עוד כמה חודשים לראות איך דברים מתפתחים,
והמליצה לנו שאם אנחנו יכולים נפנה ליחידה מסויימת להפרעות תנועה להערכה טובה יותר של המצב והטיפול האפשרי (זה כמה שעות נסיעה ממקום מגורינו-אבל נעשה את זה).
רק חשוב לי לאמר,
שאנשים (כולל אני)
מאוד פוחדים לפנות לפסיכיאטר כי ברור להם שהוא ייתן תרופות.
מסתבר שזה לא המצב, ומאוד שמחתי לגלות את זה.
מאוד שמחתי לגלות שהנוירולוגית שחשבה על תרופה מסויימת שהיא לא מורגלת בה, העדיפה להפנות לפסיכיאטר שמכיר יותר תרופות כאלה,
ושגם הפסיכיאטרית העדיפה לא לעשות משהו שהיא לא בטוחה בו.
ותודה גם לך שענית לי על שאלתי.

תודה על תגובתך

את מוקפת אנשי מקצוע מוסריים וטובים ואני שמח על כך.

חשוב רק לדעת שבעבר ייחסו את הטיקים לחלק אינטגרלי של הספקטרום או הפרעה מפושטת ולכן נמנעו לטפל בהפרעה זאת.
כיום הגישה אחרת.
כידוע התחום אינו סגור והמילה האחרונה טרם נאמרה.
כל מקרה לגופו , וכל איש מקצועו וניסיונו ודעותיו עימו.

עצתי העמוקה שהתגבשה ברבות הימים. שקשר משמעותי ומאמין עם הרופא המטפל זה לב הטיפול. הגישות שונות מרובות ואף קוטביות ,אבל בסיס האמון עם הרופא אחד והוא העיקר.

בהצלחה.