איך לעזור לחברה בדיכאון?

לקביעת תור או פניה אישית למומחה ללא פרסום בפורום
 
  • איך לעזור לחברה בדיכאון?
    דואגת
    28/08/2018

    חברה שלי אוהבת לכתוב ביומן שלה כל היום, ובדרך כלל היא לא מרשה לאף אחד לראות אבל את הקטע הזה היא רצתה להראות לי, וגם הסכימה שאפרסם פה בפורום.
    אני יודעת שכואב לה אבל אני לא יודעת איך לעזור לזה. מה אומרים לבנאדם כזה?


    הנה הקטע שכתבה, סליחה שזה ממש ארוך:



    החיים כל כך שונים ממה שהם היו פעם. פעם, ממש מזמן, היום היה עשוי מיחידות-יחידות קטנות. והיחידות היו שונות אחת מהשנייה, היו בנפרד חברות, חוגים בצפר, משחקים... הייתי מציירת, דבר שהיום אני לא מסוגלת להעלות על דעתי. מאיפה אני אכניס עכשיו ציור ליום שלי.
    היום, הימים עשויים מאותה יחידה אחת גדולה. כל הימים אחידים, אין הבדל. כל יום להתעורר מוקדם מדי, לצאת מאוחר מדי מהמיטה, להתארגן לבצפר באותו סדר בדיוק, לרוץ אחרי האוטובוס, לשבת ולהסתכל מהחלון על אותו נוף בדיוק, להגיע לבצפר, לסבול את אותן המורות, לשבת בהפסקות ולבהות באנשים בכיתה ולתהות איזה זן הם בכלל. כל יום רק לחכות לרגע שבו אני אחזור הביתה, לא בגלל שבבית הרבה יותר טוב אלא בגלל שאני חייבת משהו לחכות לו, כל יום לחזור באוטובוס, לשבת באותו כיסא מטומטם כמו מטומטמת ולבהות באותו נוף שאני בוהה בו בכל יום, לחזור הביתה ולראות 20 דקות "חברים" (נק' שיא! כל יום פרק אחר!)
    וברגע שהתוכנית נגמרת, אותה הרגשת התשישות, אותו חוסר יכולת לזוז או לעשות כל דבר, אותו כאב כל יום על זה שהחיים שלי הם מעגל סגור ואני לא יודעת איך לצאת מזה. לאכול כל יום כמעט אותה ארוחת צהריים... ואז שיעורים. כל יום. עיקר היום. אחרי שכל כך חיכיתי לחזור הביתה, הוא בעצם חסר כל שיפור: רוב הצהריים ואחרי הצהריים, אני יושבת ומכינה שיעורים.
    ואז אני הולכת לראות טלוויזיה. כי אין לי חיים וזה הדבר היחיד שאני עוד מסוגלת לעשות כדי להרגיע את עצמי קצת, ואז ההורים שלי חוזרים הביתה, כל יום כל יום אותן צעקות, על זה שאני רק רואה כל היום טלויזיה, על זה שאני לא עושה ספורט, על זה שאני אוכלת רק זבל, בלה בלה בלה... נראה לכם שאני נהנית שאין לי חיים? הפתעה: לא! אני לא נהנית! אני לא נהנית שהדבר היחיד שאני עושה ולא סובלת ממנו זה לשכב שעות כמו פגר ולצלות את המוח שלי על בעיות מטומטמות של אנשים מטומטמים ויפים שיש להם חיים מושלמים והם כל כך מרחמים על עצמם שבא לחנוק אותם, ושאף פעם לא מסתכלים עליי בחזרה, ואז לסגור את הטלוויזיה ובבת אחת תחושה של ריקנות, בבת אחת לחזור לחיים החלולים והחד גוניים והאפורים שלי, בבת אחת תחושה של תשישות, אני רוצה למות כי אני לא מסוגלת לראות עוד יום אחד מעורר רחמים בחיים שלי, שהכל בהם כל כך מטומטם ומכוער וחוזר על עצמו וכל הדלתות סגורות ואף אחד לא מבין ולא רואה.

    ואז אני מוצאת את עצמי ליד השולחן לארוחת ערב, חצי מתה, מחכה לשמוע את השורה הקבועה של אבא – "נו, איזה ירק את אוכלת?" מה ירק באמצע השבוע? למי אכפת מירקות? אני עוד שנייה בולעת גלולות ולך אכפת מירקות? ולמה אתה צריך לעשות לי רגשות אשמה והרגשה רעה, יום אחרי יום, באותו זמן בדיוק, בדיוק באותן מילים, בדיוק אותה הרגשה?

    כל יום אני שוכבת ככה במיטה, מותשת אבל באותו זמן גם לא רוצה ולא מסוגלת לישון, כי עוד שנייה יצלצל השעון המעורר שיש לו צילצול מזוויע, ואז תיפול עליי בבת אחת עייפות בלתי נסבלת ממש, ושוב יתחיל הכל מחדש, בדיוק אותו דבר כמו אתמול, אותה הרגשה של ניתוק מהמין האנושי, אותה חלילות. אותם שיעורים שעולים על העצבים, אותם הורים שלא מבינים, ואיך אני אמורה להסביר להם שהילדה הקטנה שלהם חולת נפש, ואותה ריקנות, ואותו ייאוש, אותו הליך שגרתי כל-יום-כל-יום,

    * המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתר
    לקביעת תור
    סגירה
    איך לעזור לחברה בדיכאון?

    הוספת תגובה

     
    תמונה

    לקביעת תור או פניה אישית למומחה ללא פרסום בפורום

  • איך לעזור

    ד``ר אליהו סמואל
    01/09/2018

    לדואגת

    חברה אינה מטפלת היא נשארת חברה. את יכולה לשמוע אותה. אולי לספר לה את הבעיות שלך ואיך את עוזרת לעצמך.
    חשוב שחברתך תלך לטיפול פסיכולוגי .
    חבל על הסבל שלה. אם תעודדי אבל בעדינות אותה לכיוון זה עשית את שלך.

    בהצלחה

    * המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתר
    לקביעת תור
    סגירה

    הוספת תגובה

     
    תמונה

    לקביעת תור או פניה אישית למומחה ללא פרסום בפורום


שאלות ותשובות נוספות שעניינו את הגולשים שלנו