מידע רפואי
פורומים
- פילאטיס
- נוירולוגיה, שבץ מוחי, אירוע מוחי
- תזונת ילדים, השמנת ילדים
- תמיכה במשפחות ילדים חולי סרטן
- עזרה ראשונה, החייאה, בטיחות
- נוירולוגיה, אפילפסיה
- ניתוחים לפרוסקופים (כירורגיה לפרוסקופית)
- קוסמטיקה טבעית
- איסוף ושימור דם טבורי, תאי גזע וגנטיקה
- יחסים, זוגיות ונישואין
- דיכאון אחרי לידה
- אלימות בני נוער, סמים, אלכוהול
- זכויות נשים בהריון, זכויות לאחר לידה
- טרשת נפוצה
- מיניות האישה, מין נשי
מאמרים וחדשות
יועצים בתחום
ד"ר יוסף שמואלי
אורולוג וכירורג מומחה ד"ר יוסף שמואלי הינו אורולוג בעל ניסיון רב בניתוחים בתחומי ההפרעות בתפקוד המיני של הגבר והפרעות בפוריות הגבר. ניתוחי ערמונית (פרוסטטה) ביופסיות ערמונית, ביופסיות עם MRI: ביופסיות פיוז`ן לברור גידולים בבלוטה.ד"ר אילן בוש
פסיכיאטר ילדים בכיר. מומחה בפסיכיאטריה ילדים ונוער, הפרעות קשב וריכוז, מתן ייעוץ פסיכולוגי, פסיכותרפיה, אוטיזם, גיל ההתבגרות, הפרעות חרדה, הגיל הרך
- איך לעזור לחברה בדיכאון?דואגת28/08/2018
חברה שלי אוהבת לכתוב ביומן שלה כל היום, ובדרך כלל היא לא מרשה לאף אחד לראות אבל את הקטע הזה היא רצתה להראות לי, וגם הסכימה שאפרסם פה בפורום.
אני יודעת שכואב לה אבל אני לא יודעת איך לעזור לזה. מה אומרים לבנאדם כזה?
הנה הקטע שכתבה, סליחה שזה ממש ארוך:
החיים כל כך שונים ממה שהם היו פעם. פעם, ממש מזמן, היום היה עשוי מיחידות-יחידות קטנות. והיחידות היו שונות אחת מהשנייה, היו בנפרד חברות, חוגים בצפר, משחקים... הייתי מציירת, דבר שהיום אני לא מסוגלת להעלות על דעתי. מאיפה אני אכניס עכשיו ציור ליום שלי.
היום, הימים עשויים מאותה יחידה אחת גדולה. כל הימים אחידים, אין הבדל. כל יום להתעורר מוקדם מדי, לצאת מאוחר מדי מהמיטה, להתארגן לבצפר באותו סדר בדיוק, לרוץ אחרי האוטובוס, לשבת ולהסתכל מהחלון על אותו נוף בדיוק, להגיע לבצפר, לסבול את אותן המורות, לשבת בהפסקות ולבהות באנשים בכיתה ולתהות איזה זן הם בכלל. כל יום רק לחכות לרגע שבו אני אחזור הביתה, לא בגלל שבבית הרבה יותר טוב אלא בגלל שאני חייבת משהו לחכות לו, כל יום לחזור באוטובוס, לשבת באותו כיסא מטומטם כמו מטומטמת ולבהות באותו נוף שאני בוהה בו בכל יום, לחזור הביתה ולראות 20 דקות "חברים" (נק' שיא! כל יום פרק אחר!)
וברגע שהתוכנית נגמרת, אותה הרגשת התשישות, אותו חוסר יכולת לזוז או לעשות כל דבר, אותו כאב כל יום על זה שהחיים שלי הם מעגל סגור ואני לא יודעת איך לצאת מזה. לאכול כל יום כמעט אותה ארוחת צהריים... ואז שיעורים. כל יום. עיקר היום. אחרי שכל כך חיכיתי לחזור הביתה, הוא בעצם חסר כל שיפור: רוב הצהריים ואחרי הצהריים, אני יושבת ומכינה שיעורים.
ואז אני הולכת לראות טלוויזיה. כי אין לי חיים וזה הדבר היחיד שאני עוד מסוגלת לעשות כדי להרגיע את עצמי קצת, ואז ההורים שלי חוזרים הביתה, כל יום כל יום אותן צעקות, על זה שאני רק רואה כל היום טלויזיה, על זה שאני לא עושה ספורט, על זה שאני אוכלת רק זבל, בלה בלה בלה... נראה לכם שאני נהנית שאין לי חיים? הפתעה: לא! אני לא נהנית! אני לא נהנית שהדבר היחיד שאני עושה ולא סובלת ממנו זה לשכב שעות כמו פגר ולצלות את המוח שלי על בעיות מטומטמות של אנשים מטומטמים ויפים שיש להם חיים מושלמים והם כל כך מרחמים על עצמם שבא לחנוק אותם, ושאף פעם לא מסתכלים עליי בחזרה, ואז לסגור את הטלוויזיה ובבת אחת תחושה של ריקנות, בבת אחת לחזור לחיים החלולים והחד גוניים והאפורים שלי, בבת אחת תחושה של תשישות, אני רוצה למות כי אני לא מסוגלת לראות עוד יום אחד מעורר רחמים בחיים שלי, שהכל בהם כל כך מטומטם ומכוער וחוזר על עצמו וכל הדלתות סגורות ואף אחד לא מבין ולא רואה.
ואז אני מוצאת את עצמי ליד השולחן לארוחת ערב, חצי מתה, מחכה לשמוע את השורה הקבועה של אבא – "נו, איזה ירק את אוכלת?" מה ירק באמצע השבוע? למי אכפת מירקות? אני עוד שנייה בולעת גלולות ולך אכפת מירקות? ולמה אתה צריך לעשות לי רגשות אשמה והרגשה רעה, יום אחרי יום, באותו זמן בדיוק, בדיוק באותן מילים, בדיוק אותה הרגשה?
כל יום אני שוכבת ככה במיטה, מותשת אבל באותו זמן גם לא רוצה ולא מסוגלת לישון, כי עוד שנייה יצלצל השעון המעורר שיש לו צילצול מזוויע, ואז תיפול עליי בבת אחת עייפות בלתי נסבלת ממש, ושוב יתחיל הכל מחדש, בדיוק אותו דבר כמו אתמול, אותה הרגשה של ניתוק מהמין האנושי, אותה חלילות. אותם שיעורים שעולים על העצבים, אותם הורים שלא מבינים, ואיך אני אמורה להסביר להם שהילדה הקטנה שלהם חולת נפש, ואותה ריקנות, ואותו ייאוש, אותו הליך שגרתי כל-יום-כל-יום,* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתר איך לעזור
ד``ר אליהו סמואל01/09/2018לדואגת
חברה אינה מטפלת היא נשארת חברה. את יכולה לשמוע אותה. אולי לספר לה את הבעיות שלך ואיך את עוזרת לעצמך.
חשוב שחברתך תלך לטיפול פסיכולוגי .
חבל על הסבל שלה. אם תעודדי אבל בעדינות אותה לכיוון זה עשית את שלך.
בהצלחה* המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתרלקביעת תורסגירה
שאלות ותשובות נוספות שעניינו את הגולשים שלנו
התקפי חרדה קשים אצל ילדה בת 12.5 בתקופת הקורונה
עצירות לבת 7 עם הורים גרושים
אילמות סלקטיבית אצל ילדה בת 6
אימפולסיביות ואלימות סלקטיבית בגיל 8
חרדות לילד בן 13
הפרעת קשב וחצי כדור רספירדל
זיכרון (?) של השתתפות ברצח וחרדה בעקבות זאת
מרשם לתרופה מפחיתת חרדה אשמח לחוות דעת
בן 8 שרצה לדקור את המורה והילדים בכיתה היום
ערוץ הבריאות
עד כמה חשוב לכם המראה החיצוני שלכם?