לא יודע כבר מה לעשות...

לנער שלום

התחושות שאתה מפרט בעלי אופי יציב ומתרחשות רוב שעות היום ולתקופה ארוכה יחסית.
מדובר כנראה במצב שהוא מעבר לבעיית גיל ההתבגרות. תופעת דיכאון בגיל זה שכיחה ויש לה פתרונות ריפוי מצוינות.

חשוב לבקש מההורים ,כי אתה מעוניין לפנות לשיחות עם פסיכולוג קליני או פסיכיאטר, אינך חייב לפרט.אני נוטה להאמין שגם הם חשים במצוקתך. רצוי לבחון גם פרשנויות אחרות ,מעבר לרעיון השחוק שמדובר בגיל ההתבגרות, מאחר ואין זה הכרחי לסבול מתחושותיך בשם הלך רוח רומנטי המייחס לגיל זה כאב וסבל .זה יעזור לך בלימודים, ביחסים בין אישים וכמובן באיכות החיים שלך.

במידה ואתה מהסס לפנות להוריך. תוכל לפנות לער"ן בטלפון, למרפאת מתבגרים באזור מגוריך או ליועצת בית הספר. מדובר במקורות הפניה בהם אינך חייב לשתף את הוריך.

בהצלחה
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו.