מה שקורה לי

אני מתחיל לבכות עכשו (קצת דמעות בעניים) אחרי הרבה זמן שזה לא קרה לי בגלל הניתוק הארור למה?למה?למה? אני מת, פשוט לא פגשתי את עצמי הרבה זמן , עכשו רע לי מאוד מאוד מאוד אני בודד במלא מובן המילה , אני מדבר איתכם מתוך הבור העמוק(מאה מטרים בערך) שאני תקוע בו , רוב היום אני קבור שם (הייתי מעדיף שהתיאורים המציאותיים שאני נותן לכם כרגע יהיו מציאותיים באמת (אפילו אם בבור יש נחשים) מאשר שזה יהיה תיאורים על מצבי הרגשי ) אני מת שמה בבור , מה ניתן לעשות ? הפסיכיאטר נתן לי seroquel ו paroxetineu clonazepam , האם יש לכם עוד תרופה שיכולה לעזור לי לצאת מזה ? אם לא אני חושב שהשיקול שאני לא רוצה להעלותו על הכתב פה , יהיה ההחלטה הנכונה , אבל לא ,אני לא אעשה את זה , אבל בכנות , יש מצב לצאת מזה ולהרגיש טוב ? או שאני אסבול מזה לעד? אין לי טעם בסגריה , באורז ,בעוף או בגלידה או במקלחת או בצחצוח שניים אני מת שמתהלך ברחוב , אבל מה ההבדל? שמת לא סובל מחרדה ואני חרד מוות כאילו אני לא יודע מה, מי שלא עבר את זה לא יכול לדעת באיזו מין חרדה מתואר.......מקווה שיהיה יותר טוב , והאמת הלואי ידרוס עלי משאית , הייתי חייב להגיד את זה , סליחה אם הפחדתי אותכם , אבל פשוט נמאס לי , אני אובד עצות (קפה לא טוב לדפרסונליזציה? אשמח לדעת מה עוד אסור ) תודה רבה לכם על זה שאתם מתייחסים אני לא מבין מה קרה לי? פשוט מהשהוא כימי בראש שלי השתנה ולקח לי את האני שהמצא בתוכו (אני לא יודע איך זה עובד) וחוץ מזה יש לי כל מיני מחשבות ברוח כאילו מחוץ לעזמי שאני בעצמי קשה לי להבין אותם כמו העובדה ששפות ודיבור נועדו לשמש לבן אדם שהוא הדבר החשוב פה והוא אם הוא רוצה הוא יכול להשתמש במילים כדי ש....לבא על הצרכים שלו , וגם אני חושב אלף פעמים ביום שפשוט אין כזה דבר שבן אדם מדבר שתי דברים ביחד , אלא בדיבור או בכתב הכל צריך להיות מילה אחרי מילה , וחוצמזה מה אני אמור לעשות כשאני מרגיש שאני אוויר כאילו מלאך כזה כלוןם לא מחשבות ולא רגשות ולא שום דבר המשך יבוא תודה , פשוט זה המקום היחיד שאני מפרק את התסכולים שלי , אבל מה שיהיה הכי מעניין זה כשאני אהריא ואחזור לעצמי ,אני אישית לא מאמין בזה , אבל אם זה יקרה , באיזה צורה זה יקרה? האם קפה וסיגריות(האמת אני יודע שסיגריות זה לא בעיה ככה הפסיכיאטר אמר לי) אבל קפה מותר או אסור? וחוצמזה מה זה מטפל cbt ?ועכשו אני סתם רוצה לספר מה שקורה לי ( אני מעתיק ממה שכתבתי בדף כשחזרתי מהמסיבה) אם זה לא מעניין אותך את לא חייבת לקרוא , הלילה הייתי במסיבה בשביל להיות בחברה והרגשתי כלום ,אני מחכה מחכה עד שהרגשתי משהוא ,אני חושב על כל המחשבות המוזרות אבל אני לא מגיב לסביבה

אני שואל את עצמי מה עושים האנשים פה במסיבה עד שרגע אני חזרתי לעצמי (יש לצייןשחבר שדברתי איתו איזה שעתיים לפני זה ומאוד הזדהיתי איתו , אבל אחר כך כאילו אני לא מכיר אותו "אני" לא פה, והמת הזה זה לא רק מת , זה מת פעמיים , אני לא מחליט מתי אני חי ומתי אני מת ,המחשבות שמסתובבות להם שם במוח מוזרות ביותר ,(אפילו אני לא יכול להסביר את זה, אני פשוט לא הרגשתי את עצמי במסיבה , אני לא מדבר כמובן ,בגלל שאין לי מה לומר,אני המת הוא משעמם מאוד , זה בעיה בהורמונים? במערכת העצבים שלא עובדת טוב? מה זה? זה ניתוק ארוך מאוד מאוד מאוד, אין שליטה על עצמי ,לא מרגיש שייך לעצמי , ואז לפעמים כשאני מתעורר מהמיתה הזאת , זה חרדה , אז אני מחכה מה יהיה הלאה , האני שלי יתעורר? כן?לא?מתי? איזה ריקנות בראש זה פשוט יותר מפחיד ממפחיד ,רוב היום אני אומר לעצמי הנה העולם ממשיך לחיות ואני מת (לפעמים , אני כל כך מת שהמוח לא חושב על זה אפילו ) אבל דבר אחד לא עוזב אתי יומם ולילה ,לאן אני ברחתי? אני בדווקא לא אומר "האני" , כי על עצמי אני לא מתבטא "ה" ,אף פעם לא אגיד המנחם שלי ברח,כי מנחם זה אני ואני ברחתי!!! אני מקווה שזה מובן , אני כמעט לא מתקשר עם אנשים , אני פשוט לא חי עם אנשים ,אני מתכוון שאני לא מתקשר אז אני בודד , תחושת הניתוק חריפה במיוחד , ככה זה נראה, להרבה אנשים זה קורה? אבל לפני המסיבה התווכתי עם מישהוא וזה היה מאוד לא נעים לי , הקול לא היה שלי. והרגשתי נורא דפוק עם עצמי , הקטע הבא הוא קצת מסובך , היה תקופה לפני חצי שנה שלקחתי אפקסור ואז הכל הכלהכל היה מצויין רק מה היו קטעים שהייתי צריך לשתוק כדי לא להבהל יותר מדי ולהרגע ואז תמיד קנאתי באלה שיכולים לדבר כמה שהם רוצים(אז היה לי כיף לדבר) אז לכן עכשו בתקופה זו אני מסתכל על אנשים שמדברים ואני מאוד מרוכז בעניין ועצם העובדה שהם יכולים לדבר , אבל זה כאילו שכחתי שלדבר זה עניין של האדם באופן טבעי הוא מדבר גם אם לפעמים הוא מדבר ולפעמים הוא שותק , ועכשו כיון שאני לא אני אז בכלל לא מדובר על לדבר או לא אלא הראש שלי עובד הפוך(ואפילו כשאני מדבר עכשו זה לא כיף לי כי זה לא דיבור שלי וזה דיבור שלא כמו כל בן אדם שחושב והוא רוצה להגיד מה שהוא רוצה להגיד אז הוא מוציא את המילים , אבל עכשו זה דיבור של ההוא המת שלא יודע מה הוא רוצה מהחיים שלו והוא כרגע חושב על זה ש"לא יודע מה הוא רוצה מהחיים שלו " זה ביטוי כזה ואני מצייר לעצמי אנשים שאומרים את המשפט הזה ככה בערפל

וכל מחשבה שעוברת לי בראש זה בצורה כזאת (יותר מדי מסובך אה? תארו לעצמכם שאתם בפנים )ומה שגורם לזה שאני מרגיש משוגע והכל מוזר לא משנה עם מי אני מדבר ,וגם אין לי תאבון , מה עושים עם זה ?יש תרופה גם לזה? אני אף פעם לא צמא או רעב, נו,,,, חוצמזה הניתוק מתבטא הן במחשבות והן ברגשות ,וחוצמזה ,זה נורמלי שהדפרסונליזציה מלווה במחשבות כאלה מטורפות?שאני בתור בן אדם נורמלי כמו שהייתי פעם לא הייתי חושב עליהם? הכל כבד לי אוי מה יהיה , נראה איך נצא מזה, פשוט נהייתי משוגע אין על מה לדבר , אשמח לדעת מה זה מטפל cbt (רוב הדרשה העתקתי מדף שכתבתי אחרי המסיבה כזכור) מעניין איך בן אדם חוזר להיות נורמלי ולהיות הוא על ידי תרופה , באמת מעניין..... תודה רבה אם כבוד הרופאים היה לכם ו לאחד מכם הסבלנות לקרוא אשמח לקבל כיוון ,אלף תודה

לבחור שלום

כתבת מתוך חלב דמך ושפכת את לבך.
יש כמה מסלולים שכדי לנסות.

1. לנוח ולהיעזר בצוות רפואי אינטנסיבי במחלקה פסיכיאטרית לתקופה מסוימת עד לשיפור במיוחל.

2. לאזור כוח ולצאת ממעגלי המחשבות שאינן מובילות כמובן לשום מקום, וללכת לעבוד זה אחת האפשרויות .

3. נראה שאתה מיטיב לכתוב ואף כתיבתך קלה ובעלת רוחב ביטוי. אפשר שתפתח בלוג או שתבטא את הרגשות בכתיבה ספרותית . אולם תגביל את עצמך למשך זמן מוגבל וביתר הזמן תנסה לבצע פעילות שאינה התעסקות ברגשות.

4. רצוי לשתף את הרופא במצוקתך.

בהצלחה
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו