פבוקסיל

לאם האובדת עצות שלום.

מדובר כמובן בתהליך ולא בפתרון מיידי.
אפרט בקצרה מספר נושאים הקשורים בבליעת כדורים.
לרוב בגיל זה קיימת בשלות לבליעת כדורים , גודלם חשוב אף הוא . לקפסולות הבשלות המאוחרת ביותר ומגיעה לסביבות גיל 9-10 .

1. לעולם אין לתת תרופות בהסתר, שהרי סופן להתגלות ואז ההתנגדות רק תגבר.

2. יש לשתף את הילד בעניין הלקיחה. לדעתי סוגיית לקיחת התרופה אינה רק פרשה רפואית גם הפסיכולוג צריך להיות מעורב בה. פיצול בין פסיכולוגיה ורפואה לרוב מצמצם יעילות ומחבל בשני הכיוונים. אני מניח שהפסיכולוג מכיר את הילד והוא אמור גם להציע כיוון וגם לשוחח עם הילד על הנחיצות בתרופה.

3. ההורים יכולים לדבר עם הילד על הצורך בלקיחת תרופה וגם לספר על ניסיונם האישי בלקיחת תרופה והתועלת שלהם בכך. באם אחד ההורים לוקח תרופה ראוי שהוא אף יעשה זאת בפומבי.

4. סירוב לקיחת כדור של הילד לרוב נסמך על התנגדות הורים קודמת ללקיחת תרופה. הילד לרוב אינו מבין מדוע ההורים שינו את החלטתם הקודמת.

5. יש להצהיר כי אכן לא לוקחים כדור לכל החיים אלא לפרק זמן קצוב, התרופה תינתן באופן סודי ואף אחד מבני המשפחה לא ידע על כך..

6. אפשר לשחק עם ילד בגיל זה משחק שבו מופיע נושא לקיחת כדורים ולפרש לו את הנחיצות באמירה כי הגוף זקוק להם. לספר כדוגמא על התרופות שכל שילד בשנה הראשונה לוקח –ויטמינים וברזל.

7. כמובן שיש גם סיבות של קשיי בליעה אוביקטיבים- ניתן לפורר את בכדור לשנים ולתת אותו במעדן, או כרוך בלחם. יש לשים את הכדור סמוך לבסיס הלשון ולהוסיף משקה בסמוך למתן התרופה.

8. לרוב קיים קושי המשלב סיבות סוביקטיביות – מוטיבציה שלילית של הילד ואוביקטיביות – בעיות בבשלות מנגנון הבליעה. לרוב בגיל זה רוב הילדים בולעים כדורים.

כמובן שיש עוד דברים התפורים על הילד המסוים ועל כך יש להתייעץ עם הרופא והפסיכולוג המטפלים, הפנטזיה הנלוות לחרדות הילד מהטיפול התרופתי חיונית להמלצות , אין ספק שאנשי הטיפול עשויים להכיר אותן או לשער את מהותן. חשובה התקשורת בין אנשי הטיפול.

בהצלחה
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו