ילד עם PDD

שלום!

רציתי להתייעץ על משהו. לבן זוג שלי יש אח בן 13 המאובחן כסובל מ PDD. לפי מה שהבנתי זה ברמה הנמוכה., כשאני מגיעה לביתם אני שמה לב לדברים שלדעתי גורמים לילד להשאר מאחור. נכון שקל יותר להסתכל מהצד אבל זה נדמה כאילו ההורים עושים בשבילו הכל ולא מנסים לטפח אצלו את העצמאות. כשהם יוצאים מהבית, גם אם זה לשעה בלבד, תמיד חייב להיות מישהו ששומר עליו ולדעתי זו טעות. לדעתי צריך לאט לאט לתת לו להשאר קצת לבד, על מנת לתת לו את האחריות הזאת וללמד אותו. גם כשהוא חוזר מההסעה של בית ספר, תמיד חייב להיות מישהו שמחכה לו בחוץ למרות שהם גרים בכביש חד סטרי ובקומת קרקע כך שלדעתי אם הם כל כך מפחדים ודואגים אז הם יכולים לעמוד בחלון ולראות שהוא עושה זאת לבד, זה הרבה יותר אפקטיבי מבחינתו, לא? הוא צריך שיסמכו עליו קצת לא? הרי הוא לא ילד רגיל שבגיל 15 ימרוד וינסה בכוח לקחת את העצמאות שלו, ולכן אם מדכאים את העצמאות שלו בצורה כזאת, מאוחר יותר זה יהיה הרבה יותר גרוע. בכלל, עד לפני שנה הוא ישב בכיסא ילדים באוטו!
בעבר כשהייתי יושבת עם בן הזוג שלי בחדר, הוא היה מתפרץ לחדר בלי לדפוק וכשהייתי מעירה לבן זוג שלי על כך הוא היה אומר שאין מה לעשות כי יש לו בעיה. בעיניי הגישה הזאת מאוד מוטעית! הרי דווקא בגלל זה צריך לשים עוד יותר דגש על עניין הפרטיות ועניין העצמאות - כי הוא הרי לא ילמד את זה לבד! הוא היה מסתובב לידי בתחתונים וניסיתי להסביר לבן זוג שלי כמה חשוב שילמדו אותו שזה לא יפה, כי חשוב שהוא יבין מתי זה בסדר להסתובב עם תחתונים ומתי לא שהרי הוא יכול למצוא את עצמו במצבים יותר מביכים מאשר רק להיות לידי עם תחתונים ואז הוא לא ידע להבחין מתי זה בסדר ומתי לא! ולאחר מספר חודשים ראיתי פתק מהמורה שמדגיש עד כמה חשוב ללמד אותו את עניין הפרטיות וכמה חושב לדפוק בדלת. ורק אז הם התחילו ליישם את זה. והיום הוא לא מחליף מכנס מבלי לבקש ממני לצאת מהחדר - הנה, אני רואה כמה הוא יכול ללמוד אם רק ילמדו אותו - לצערי את זה לימדו אותו בבית ספר ולא בבית...אפילו למזוג לו שתייה לכוס הם היו עושים בשבילו. וכשממני הוא היה מבקש, הייתי אומרת לו - לך בבקשה להביא את הכוס ואת הבקבוק, וכשהוא היה מביא הייתי אומרת לו - יפה, עכשיו תמזוג והוא היה מוזג בלי בעיה. פשוט לא נותנים לו הזדמנות!
יוצא לי לריב המון עם בן הזוג שלי (אנחנו בני 24-27) כיוון שאמא שלו מצפה ממנו לפעמים לבטל תכניות שלנו כדי לשמור על אחיו ,לא מדובר במקרים מיוחדים אלא אפילו עכשיו כשאמא שלו רצתה לסגור די-ג'יי לכבוד הבר מצווה שלו ונאלצה להעדר לפחות משעה. לדעתי בכלל חשוב לקחת אותו, זה הרי בר מצווה שלו ועליו לראות מה הולך לקרות בארוע שלו.
לכן שאלתי היא - האם אני פשוט לא מספיק מבינה? יכול להיות שאני טועה? אני פשוט מרגישה שכל דבר המשפחה שלו מתרצת ב"אין מה לעשות, יש לו בעיה" במקום ללמד אותו להתגבר על הבעיות.
אשמח לתגובה בהקדם
תודה!