האם ביטוי של דיכאון?

שלום רב!
בני בן 12 לא אוהב בית הספר. הוא לא אוהב מסגרת קשוחה, קשה לו להיות בכיתה הרבה זמן, יש גם קושי חברתי. הוא נמנע בתוקף ללכת לבית הספר למרות העזרה שהוא מקבל, יחס אישי מצוות חינוכי, טיפול פסיכולוגי ממושך. נראה כי בבוקר הוא פשוט לא מסוגל לאסוף את עצמו ומביא אלף ואחת סיבות למה רע לו שם. בערב הוא יותר גמיש. בזמן האחרון התחיל לדבר על דיכאון. יש לציין שלפעילויות חברתיות ולחוגים הוא הולך בשמחה, נפגש לפעמים עם חברים.
אנחנו עבדנו הרבה עם מטפלת על סמכות הורית וגבולות, אך יש לו אופי מאוד קשה ונוקשה, אם הוא מקבל עונש הוא מגיב בזעם. שיטות אלה פגעו מאוד ביחסים בבית והוא הפך להיות הרבה יותר עצבני ותוקפני. הוא היה גם בטיפול פרטני אך זה גם לא עזר.
האם הימנעות מבית הספר יכולה להיות ביטוי לדיכאון מתפתח?
האם יש טיפול שכדאי לנסות לפני נטילת תרופות?
תודה.