מעבר לקצה גבול היכולת

שרון שלום

אכן הכל כפייתי. תופעות כפייתיות צצות מתוך נטיה ביולוגית על רקע של מצב חרדה אולם לא בהכרח.

ברמה מפושטת שכזאת טיפול תרופתי עשוי לעזור. יש לשלב גם תמיכה בשיחות.
זה יכול לעבור גם לבד אולם הסבל גדול וחבל לא לפנות לקבל עזרה.

בהצלחה,
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

ראשית תודה על התשובה המהירה שנית האם O.C.D מלווה גם בעצב ?הילד שלי עצוב ולא מאושר באופן קבוע אכן כאשר התייעצתי עם פסיכטאר לטענתו הילד זקוק לשיחות ומכיוון שהוא מסרב לשתף פעולה טיפול תרופתי יכול לעזור , הילד מסרב לקחת והדבר פשוט מרים את רמת המתח לגבהים חדשים מכיוון שיש לי עוד ילדה בבית אני מחפשת פתרון שיאלץ אותו לקבל טיפול האם ישנה דרך כזו
החיים כפי שהם כעת לא יכולים להמשך אני רוצה לציין שההתנהגות של חוסר ניקיון עצמי והמנעות מדברים מסויימים אופניינית רק בתחומי הבית כאשר הוא אצל אביו הכל זורם כרגיל
אם יש דרך שבה ניתן לכפות עליו טיפול תרופתי/התנהגותי קוגנטיבי ( הבנתי שזה עוזר) אני אשמח לדעת גם אם לטווח הקצר הוא ישנא אותי ויכעס.

אכן אי אפשר לכפות.

לגבי טיב הטיפול. טיפול קוגניטיבי הוא הטיפול הכי פחות יעיל במצב זה. אכן כך כתוב באינטרנט אולם ההטעיה ברורה. לצורך טיפול התנהגותי וקגניטיבי צריך שיתוף פעולה מלא . ואף יותר מזה תרגילים והתאמצות. ובמצב של סירוב וחוסר מוטיבציה טיפול זה נידון לכישלון.
הטיפול המומלץ הוא דווקא דינמי לצורך התחברות והתקשרות. לכל טיפול דינמי יש יסוד קוגניטיבי ולהיפך. החלוקה המתוארת היא פחות מצאותית ויותר קשורה לפוליטיקה מקצועית.....

במקרה זה הדרכה הורית והכוות ההורה כיצד להתמודד היא התשובה המתאימה. ולראיה הגברת הנכבדה טרחה לפנות לפורום. אני משוכנע שקשר הדרכה אוטנטי ואישי עם איש מקצוע היה מניב פירות.

בהצלחה,
ד"ר סמואל אליהו