התקפי זעם?

שלום, לפני זמן מה פניתי לבקש את עזרתכם,
כתבתי לכם את סיפור חיי בקצרה ועל הבעיה
שלי לפנות לפסיכולוג\פסיכיאטר.. כרגע נקבעה
לי פגישה עם פסיכיאטר אבל המועד שלה עוד
רחוק.
אני בת 18 בקרוב.
מאז שאני זוכרת את עצמי סבלתי מדכאונות,
בגיל 14 התחלתי לחתוך את הורידים וראיתי זאת בתור הענשה עצמית.
לאחר מכן נאנסתי, וזה הוריד את הביטחון העצמי שלי אל מתחת לאפס.
למרות שהצלחתי להדחיק את סיפור האונס ולשכוח ממנו.

פגשתי מישהו והיתאהבנו, חשבתי שהינה באה תקופה מדהימה בחיי,
ואכן, הצלחתי להתגבר על הרצון לחתוך ולהרעיב את עצמי. התחלתי
לרצות לחיות, ואז לפתע נפטר אדם שהיה חשוב לי מאוד.
אני לא אכנס לשאר הפרטים,
כרגע יש שתי בעיות שמטרידות אותי מאוד, אני מפחדת שלא אחזיק
מעמד עד הפגישה עם הפסיכיאטר.


לאחר פטירתו, התחלתי לסבול מכאבי ראש ממושכים, צפצופים באוזניים וטישטוש בעיניים.
לפני כשנה נבדקתי את נוירופסיכולוג עקב ניתוח בראש שעברתי בהיותי פעוטה, התוצאות
היו טובות, שום בעיה. היא המליצה לי לפנות לפסיכולוג כי התקבל הרושם שאני בן אדם לחוץ.
לפני כחודש נבדקתי אצל רופא אוזניים שאמר שהכול תקין, את אותה התשובה קיבלתי גם מרופא העיניים.
ייתכן והבעיות האלו פסיכולוגיות?

דבר נוסף, הוא התקפי כעס שהחלו לבוא בפתאומיות.
לאחרונה המשפחה שלי בבעיות כלכליות, ואני איני עוזרת. אני לא מצליחה למצוא עבודה וממשיכה לבקש כסף מהמשפחה, לא התקבלתי ללימודים שרציתי ולא התקבלתי למקום אחר שמאוד רציתי, בסופו של דבר בחרתי באפשרות האחרונה, שתעלה הרבה למשפחתי. הם כמובן שמחים שאתחיל ללמוד, אבל אני לא מאמינה בעצמי. ומרגישה שהכסף ממשיך לתבזבז בגללי.
ההתקפים שאני עוברת, במהלכם אני חושבת על כמה שאני לא שווה כלום, אני כישלון, לעולם לא אעסוק בדברים שאני אוהבת ולא ארוויח כסף, לא אוכל להקים משפחה כי אני לא אחראית מספיק ובכלל, התקפים שגורמים לי להסתכל על עצמי בצורה שלילית.
אבל הפעם הם לא נלווים אלי עם רצון לחתוך, הם מגיעים עם כעס עמוק שלפעמים מתבטא על אחרים, אני יכולה להתחיל לצעוק ולכעוס בלי סיבה, ולהרגיש מבפנים שאני משתגעת.

אני לא יודעת מה לעשות, אין אפשרות להקדים את הפגישה.
כיצד הייתם מאבחנים זאת? מה הייתם ממליצים?
אני יודעת שאינכם יכולים לעזור לי דרך האינטרנט, אבל כל תגובה תרגיע אותי לפחות בקצת.
תודה מראש.