ייעוץ בנוגע לפסיכיאטר לילדה ?!בבקשה

שלשת המרכיבים המהווים את הבסיס לאיבחון הפרעת קשב וריכוז הן בגיל בית בספר והן בגיל הרך הם ליקוי בתשומת לב, אימפולסיביות ופעילות יתר. הפרעת הקשב והריכוז בבסיסה היא אורגנית, מוחית, גנטית והשילוב תורשה וסביבה הוא הקובע את זמן הופעת הסימפטומים, חומרתם וכו'. הפרעת הקשב והריכוז היא אחת ההפרעות שמאד מושפעת מסביבת חייו של הילד. אין ספק שגננות מסויימות ביכולתם, באישיותם יכולים להקל או להחמיר את הסימפטומים. מצבים משפחתיים קשים כגון גרושין ומאבקי הורים בהחלט יכולים להחמיר את הסימפטומים של הפרעת קשב אמיתית. אני לא אמנה סיבות נוספות אך הן רבות הגורמות להקלה או החמרה של ההפרעה.
ברור שרמת הפעילות והקשב בגיל הינקות שונה לחלוטין מזו שבגיל גן חובה ובגיל בית הספר. לרוב החשד להפרעת קשב וריכוז אינו עולה לפני גיל שנתיים.
מאחר ומדדים רבים קשורים למצבי למידה, הקושי באיבחון ילדים קטנים הוא רב. מקובל היום שניתן לחשוד בהפרעה בילדים מתחת לגיל 5 שנים ואת האבחנה הסופית לקבוע בגיל 5 (הגיל אינו קריטריון קדוש וחשוב תמיד לזכור זאת באיבחון ילדים).
מאחר וההפרעה היא ביולוגית, מולדת במהותה ואינה סטטית, כלומר הסימפטומים משתנים במהלך החיים מהגיל הרך, גיל ביה"ס , גיל התבגרות, הגיל המבוגר, הסימפטומים של ההפרעה וחומרתם וכן זמן תחילת ההפרעה תלויים בגורמים סביבתיים משתנים, בהתפתחות האישיות של הילד ועוד.
ברור שלפני שקובעים אבחנה של ADHD בגיל הרך כמו גם בכל גיל, חשוב לבצע איבחון מקיף בכדי לשלול מצבים הדומים להפרעת קשב וריכוז. מצבים משניים שכמובן הטיפול בהם שונה מהטיפול בהפרעת קשב אמיתית.
הדוגמאות לכך הן רבות :
טמפרמנט (מזג) קשה שהוא בעצם בטווח הנורמה, ילדים שלא מציבים להם גבולות, הפרעת התנהגות או הפרעה מרדנית מתנגדת, חריגות במנת משכל (פיגור , מחוננות), הפרעות נוירולוגיות שונות (PDD , תסמונות גנטיות , אפילפסיה), בעיות בראייה ושמיעה לא מאובחנות, דלקות אזניים כרוניות, מחלות כרוניות (אסטמה, כליה, לב, כבד), הפרעות נפשיות כגון פסיכוזה או מצב פרה – פסיכוטי, תסמונת שלאחר טראומה (PTSD), חרדה ודיכאון, הפרעות ויסות בתחום התחושתי ותחום ויסות האפקט, והפרעה בקשר הורה –ילד.
לאחר שנשללו בעיות אחרות, הטיפול בהפרעת קשב וריכוז בגיל הרך מבוססת בעיקר על הדרכת הורים והדרכת הצוות החינוכי והפסיכולוגי בגן.
לפעמים משלבים גם טיפולים התנהגותיים בילד . מאחר והתגובה לטיפול תרופתי בגיל הרך היא לא תמיד יעילה, לעתים מלווה בתופעות לוואי והמחקר בתחום הוא מועט, מקובל לשקול טיפול תרופתי מגיל גן חובה אם כי במקרים מסויימים ניתן לשלב תרופות קודם לכן. הבסיס לטיפול הוא כאמור הדרכת הסביבה המטפלת בילד (הורים, גננות , פסיכולוגית הגן ).

כניראה שלא כל התגובה שלי נכתבה בגלל מגבלת מקום
בגדול אין בעיה להגיע לפסכיאטר זה לא פוגע בעתיד להפך אם הילד לא יטופל נכון זה עלול לפגוע בעתידו.