עזרה... בבקשה...

הי,
אני בת 17 עוד מעט ואני סובלת ממשהו שקשה לי לאבחן אותו אבל הוא מאוד מציק לי.
בערך מכיתה א' עד ט' סבלתי מילדים שכבה מעליי,שלי או מתחת שפשוט הציקו לי בצורה קשה ביותר והתעללו בי אם זה בנידוי,קללות או הצקות שונות(לא התעללות פיזית) וכל זה רק מפני שהייתי תלמידה טובה...
לאחר שעברתי לבית ספר אחר (בלי קשר לאירועים) פגשתי בשנית לצערי אנשים אכזריים ומגעילים,גם שהייתי ברחוב והם ראו אותי הם העליבו אותי,דאגו לצחוק עליי ואני לרוב השתתקתי וזה כמובן עודד אותם להמשיך.
הפתרון העצוב שלי לעניין הוא פשוט לכלוא את עצמי בבית. כלומר חוץ מבית הספר ואירועים שאני עם אנשים מוכרים ואוהדים אני לא יוצאת מהבית... עד היום ..
בחופש עברה עליי תקופה קשה מאוד בעקבות אירועים לא נעימים התחלתי להתנתק מאנשים שהיו חברים שלי ולשקוע בעצב שלי,כך זה היה בחצי שנה האחרונה עד שלפני כחודשיים התאוששתי והחלטתי לחזור למעגל החברים שלי... למרות שזה קשה מאוד עכשיו.
אותם חברים הרחיבו את המעגל החברתי שלהם לעוד אנשים שאני לא מכירה,ולצערי גם מפחדת להכיר כי אני מפחדת שהם יתעללו בי ויכו אותי,לפעמים גם שאני נוסעת באוטובוס נניח אני מפחדת שמישהו זר יכאיב לי או יתעלל בי,אני מפחדת לפגוש קבוצה של אנשים מהעבר שלצערי פגשתי לא מזמן (ואותו היחס מצידם והתגובה האילמת מצידי חזרו),אני כל הזמן מחשבת אם פוגעים בי או לא,מפחדת שיחטיפו לי,גם עם חברים אני לא מצליחה לדעת מה אפשר להתיר ונחשב לנורמלי ומה לא.
חשוב לציין,הלכתי לייעוץ כמה פעמים ועל בסיס המבחן שעשיתי וע"פ מה שסיפרתי אמרו שאני סובלת מטראומות.
אני לא יכולה כבר לסבול את המצב הזה... אני לא יכולה גם ללכת נניח לחוגים או תנועות נוער בדיוק מאותה הסיבה... אני מפחדת שיתעללו בי (גם נניח לחוג של הגנה עצמית),אני תמיד צריכה ליווי של אמא שלי (לרוב),לא יכולה ללבוש בגדים בצבעים עם נוכחות כמו אדום,ותמיד רוצה להיבלע עם הנוף.
כמו כן שמתי לב לדפוס מסויים אצלי שהוא שאני לא יכולה להתבלט בשום דבר,או לעשות לעצמי משהו טוב כמו לדוגמה להקפיד על אכילה נכונה על מנת לרדת במשקל, אני מתחילה טוב ואז אני חייבת לדאוג להרוס לעצמי,כי אני לא יכולה לגרום לעצמי אושר.
אני בת 17 ולא חיה את החיים שלי בתור אדם חופשי,לא מממשת את הזכות שלי לחופש וחירות.. זה כואב לי נורא,כואב לי להיות פגיעה כל כך....
אשמח אם תעני לי במהרה.