נפש ומערכת החיסון העצמי

אני נוטה להסכים עם גישת "הביצה והתרנגולת" בנושא זה - כשהכוונה היא שהנסיון לקבוע מה גרם למה פחות חשוב בעיני מההכרה בעובדה שלעיתים קרובות שני המרכיבים קיימים בו זמנית. כלומר חולים במחלות כרוניות הכרוכות בסבל משמעותי עלולים לסבול באופן טבעי מדכדוך, תסכול ואפילו דיכאון - ולא נראה שמצבים אלו משפיעים לטובה על מחלתם בלשון המעטה. אגב - לא רק במחלות אוטואימוניות. כיום ידוע למשל שחולים לאחר התקף לב המתחילים לסבול מדיכאון - סובלים מיותר סיבוכים ומהלך קשה יותר מבחינה גופנית.
אני חושב שצריך להכיר בנשוא הזה ולנסות לעזור ככל האפשר גם לצד הגופני וגם לצד הנפשי כדי לשבור את מעגל הקסמים של חוליי הגוף והנפש. חשוב להדגיש שאין בכך שום סטיגמטיזציה של החולה וחלילה לא נסיון לתאר את מחלתו כ"מחלה נפשית".