פיברומאלגיה

סמדר היקרה
אכן, הסיפור שאת מספרת אופייני מאד לפיברומיאלגיה. מספר הערות לגבי הגורמים והטיפול:
אין מידע לגבי קשר ברור בין טיפולי פוריות לפיברומיאלגיה אם כי קל לשער שהסערה ההורמונאלית יחד עם המתח הנפשי הרב שכרוך בטיפולים אלו עלולים להחמיר את המצב. אבל מבחינה מדעית, צריך לבדוק ולהוכיח זאת.
יש הרבה עדויות לקשר בין חבלות גופניות, בעיקר חבלות לעמוד השדרה, לבין התפתחות של פיברומיאלגיה. חלק ניכר מהחולים מספרים על חבלה קודמת מסוג זה שהקדימה את הופעת הסימפטומים או החמירה אותם ויש גם מספר מחקרים המראים קשר זה. יחד עם זאת יש לציין שקיימת גם אסכולה החולקת על קיומו של קשר זה ובוצעו מחקרים ששללו את הקשר. מנסיוני האישי וכן מסך הדעות של אנשים העוסקים בתחום אני בהחלט מאמין בקיומו של הקשר.
מבחינת הטיפול, אני חייב לציין שהטיפול בגואיפנזין הוא טיפול שאינו מבוסס ואינו מומלץ.
גם היעילות של הזרקות לשרירים איננה מבוססת.
זאת בניגוד לליריקה שהיא תרופה אשר בהחלט הוכחה כיעילה בפיברומיאלגיה ואף קיבלה את אישור מנהל התרופות האמריקאי לאינדיקציה הזו. יש אפשרות לעלות בהדרגה במינון של הליריקה עד 300 מ"ג ליממה (יש אפילו כאלו שעולים עד 450 מ"ג או יותר), הכל כמובן כפוף לתופעות הלוואי.
אם תרופה זו אינה עוזרת בהחלט כדאי לשקול את החלפתה (ולפעמים שילוב) עם תרופה אחרת בעלת יעילות מוכחת כמו סימבלטה או איקסל.
הנושא של פעילות גופנית הוא בעל חשביות גדולה בטיפול בפיברומיאלגיה, ומדובר בפעילות אירובית הדרגתית וסדירה כמו הליכה או שחייה.
בהצלחה!

הגישה של המגזר הרפואי בישראל מעוררת בי חימה כל פעם מחדש!!
לד"ר סנט אמנד יש קליניקה בלוס אנג'לס עם 93 אחוזי הצלחה!
על אף גילי הצעיר סבלתי מפיברו שנים רבות ואף נאלצתי להפסיק לימודים ולהעביר בסביבות שלוש שנים במיטה.
ניסיתי ליריקה, סימבלטה ושאר תרופות אשר ממליצים עליהן ועך אף שהן סייעו השיפור היה מינמלי ביותר.
מאד שהתחלתי את טיפול בגואפיניזין מצבי השתפר וממשיך להשתפר כל יום.
עצם העובדה שהטיפול לא מוכר לא הופך אותו ללא מומלץ ומלבדי אני מכירה מעל 100 אנשים (רובן נשים מן הסתם) שהטיפול שינה את חייהן!
אומנם הטיפול אינו פשוט ודורש הסברים ונכונות להתמודד עם החמרה בתחילתו אבל הוא ללא כל ספק משתלם.
ישנם מחקרים ישנים על גואי והשפעתו על השרירים והוא ידוע כ
muscle relaxent
עתיק בעולם הרפואה.
לא חייבים לשלול כל טיפול שאינו מוכר לכם בדיוק כפי שעקב שרופאים רבים החליטו שהמחלה לא קיימת בכלל לקח לי מעל לשש שנים לקבל אבחנה ועוד זמן לא מועט למצוא פתרון כי רוב ה"מומחים" פשוט גרמו לי להתמכר למשככי כאבים ושלחו אותי לטיפול פסיכולוגי.

העובדות מדברות בעד עצמן ולאט לאט אני חוזרת לתפקד וזאת בלי שום טיפול פסיכולוגי (שאינני שוללת כמובן לא בכללי ובטח שלא עקב פיברו שמשתלט לחלוטין על כל אספקט בחיי החולה והסובבים אותו/ה ובכל זאת אני אישית לא מצאתי לנכון לנסות אותו..)

בהצלחה לכל הסובלים/ות
בתקווה שבעתיד ימצאו טיפול פשוט יותר אך עם ידיעה שגם הטיפולים המוצאים כיום יכולים לסייע להגיע למצב בו תפקוד אפשרי..

לסובלת מפיברו,
קודם כל אני שמח שאת מרגישה טוב יותר עם הטיפול שאת מקבלת. צריך לזכור שהתגובה של כל חולה לטיפול היא אינדיבידואלית. יחד עם זאת, כרופא, כאשר אני נדרש להמליץ עם טיפול תרופתי, אין לי ברירה אלא להסתמך על המידע המדעי הקיים ועל תוצאות של מחקרים מבוקרים שבוצעו. מחקרים כאלו מראים את היעילות של תרופות מסויימות כמו ליריקה וסימבלטה בתסמונת הפיברומיאלגיה. לצערי אין הוכחות משכנעות ליעילות הטיפול בגואיפנזין במצב זה ולכן הטיפול אינו מומלץ. לא צריך לכעוס על גישה זו, כיוון שהשימוש בתרופות שאינן מוכחות עלול להיות מסוכן ולכל הפחות מיותר.