יש תקווה

חליתי באפילפסיה בשנת 1977, הייתי בת 7.
היו לי התקפים גם מתוך שינה , הייתי מטופלת בלומינל ודפלפט 3 פעמים ביום.
הייתי הולכת עם אימי כל חצי שנה לביקורת בבית החולים בלינסון,התעקשתי להתגייס לצבא על פרופיל 45, רציתי להרגיש שווה כמו כולם.
כמובן שגם שם היו התקפים.
בשנת 1991 היה ההתקף האחרון .
אמרתי לעצמי שאני מחליטה על דעת עצמי להוריד לאט לאט במינון של הכדורים עד בכלל.
שזאת כמובן היתה החלטה לא אחראית אבל נוכחתי לדעת שזאת היתה החלטה נבונה.
ומאז ועד היום ברוך השם אני ללא התקף.
כיום אני גרושה + 3 בנות מקסימות ובריאות.
ורוצה להפנות את קריאתי לכולם שיש תקווה.!!
תהיו אופטימיים , תתעקשו להיות כמו כולם,
ושולחת בריאות והחלמה מהירה .