משפחה במצוקה

שלום,
היום הגיעה משפחתי [אבי, אמי ואחותי] למצב קצה.
אחי הקטן [26] הסובל מאפילפסיה ומאיחור התפתחותי מגיל שנה/שנתיים התפרץ בצורה חריפה ואלימה מהרגיל, עד כדי איומים על אבי [הקוקטילים של התרופות שכל הזמן מנסים עליו גורמים לו לאלימות, דכאון וכיו"ב].
אבי, המטפל העיקרי והכמעט בלעדי, היחיד שמצליח להכילו ולשמור על קור רוח, לא עמד בכך.
אמי, שבד"כ מתנתקת, התייפחה קשות בעודה מנסה להרגיע את אחי המתייפח גם הוא.
אחותי, שומרת שבת כמו כל המשפחה, התקשרה אלי לאחר כניסת השבת.
מעבר לטיפול רפואי, הוריי לא נעזרו אף פעם בטיפול התנהגותי/פסיכולוגי עבור אחי.
יש סוג של יאוש - ממילא אין מה לעשות עם זה: ההתקפים האפילפטיים יימשכו, הכעסים וההתפרצויות [בגלל התרופות או שלא] יימשכו... אפשר רק לנסות שילובי תרופות שונים, כי הרופאים יודעים.
וכמובן, יש את הסיכונים הרגילים שכולנו מדחיקים, מוות מדום לב או מאירוע מוחי או שהתרופות יישגעו אותו לגמרי עד שיתאבד.
אין סיכוי שנכניס אותו למוסד סגור או משהו בסגנון - כבר לפני שנים אבי הפסיק לעבוד ע"מ לטפל בו.
האם קיימות מסגרות יום לציבור דתי ו/או טיפולים התנהגותיים-פסיכולוגים ואולי אף טיפולים רפואיים מוצלחים ויציבים יותר?