אני והתסמונת הולכים לחפש עבודה חדשה

תסמונת מיוקלונית של גיל הנעורים, זה הוא שמה
הופיעה פתאום ואני בת 23, לא ילדה, לא נערה...

סטודנטית צעירה בשנה השלישית, מצפה בקוצר רוח לקבל את התואר הראשון, רק עוד חודשיים...אך היא הקדימה, התסמונת באה ראשונה.

כך קרה, שלוש שנות לימודים מאומצים, עבודה פזית קשה, לילות ללא שינה,
התסמונת המתינה בשקט בשקט לגבות את חובה.

בתום שנת הלימודים, קיבלתי שתי תעודות
האחת, בטקס גדול מפואר, בגאווה, בקומה זקופה, לעיניי כל- תואר ראשון!
השניה, בהחבא, בבושה, בראש רכון, בעניים דומעות, בחדר קטן, רופאה מבוגרת נחמדה, מסרה לידי רבע עמוד, "הנ"ל לוקה בתסמונת ניורולוגית"

התחלתי את דרכי המקצועית קיבלתי המלצות לשבח, "עובדת מצטיינת, מעל ומעבר, יוזמת, מקימה פרוייקטים, משקיעה מזמנה לאחר שעות העבודה, מבקשת לסייע לעובדים אחרים, משקיעה בלימודים מקצועיים מכספה" כך נכתב , המלצה אחר המלצה.15 שנים, ארבע מקומות עבודה, הסתרתי את התסמונת.

למדתי תואר שני סיימתי בממוצע 94, בעבודת גמר נכתב "מובילה לשינוי אמיתי, בצעה עבודה מחקרית (היחידה במחלקה)" כן, כך כתוב, שניים חתומים.

עבדתי שנים במקום נוקשה, עבודה הדורשת יצירתיות, יוזמה, עשייה, קידמה, פיתוח שרותים, בצעתי הכל! שבחים הורעפו עלי מבוקר עד ערב.

השנה החלטתי, לבצע שינוי בחיי, לסייע לאנשים חולים, עזבתי את מקום עבודתי. אני, תעודותיי והמלצותיי, מכתתים רגליים מראיון לראיון.

בראיונות , לפחות עד מחציתו, התקבלתי במבטיהם, בחיוכם, באימרותייהם, רצון אמיתי להעסיק אותי, מדברים על תנאי השכר......

אך התסמונת עומדת בחדר, נוקשת, רוקעת ברגליה, מזכירה את היותה, ובשלב האחרון, אני אומרת "יש תסמונת מזה 15 שנה, ניורולוגית, היא הייתה בכל המקומות בהם עבדתי, היא הייתה גם בתואר השני, אין בעיה, אני חייבת לדווח על פי חוק"

והם מתפתלים בכסאותיהם הנוחים, מסדרים קפל בבגד, מיישרים דפים, מביטים בי,
אחת הגדילה לעשות ואמרה "כעת את אומרת אחרי שבזבזתי 40 דקות לראיין אותך" שתקתי ארוכות, אז אמרתי "אין ארוע המתרחש ללא תכלית, לא בזבזת דבר"
כעת, לכולם יש מעומדים נוספים שטרם סיימו התהליך.....אף אחד לא מתקשר, אני צמודה לטלפון, לעיתים מתוך שינה, בטוחה ששמעתי צלצול, אך לא, הטלפון נדם.

יש לי אוגדן, בו 9 עמודים: 1 קורות חיים, 5 המלצות, 2 תארים, ורשיון עיסוק.
חלקתי 10 כאלו, עוד מעט אכלה עץ אחד.

נותר לי רק לכתת רגליי למשתלה הקרובה, לרכוש עץ נאה, בתמורה ל 90 עמודים מיותרים שחילקתי. הרי את כדור הארץ אין להרוס, בין אם מדובר באדם או עץ.

אני והתסמונת נשתול עץ, היום, אין לי דבר אחר לעשות.