החברים לא מבינים

היי אילן,

כמה שאלות לי אליך:
מהן דעותיך על האפילפסיה ועל מה אתה מבסס אותן?
איך סיפרת לחבריך על האפילפסיה ממנה אתה סובל?
עד כמה אתה יודע על האפילפסיה כדי להסביר להם בצורה שיבינו את כוונתך?

אני יכולה לשתף אותך מניסיוני האישי ולומר לך שבעבר כשעשיתי ממנה סיפור נורא גם החברה התייחסה אל מחלתי בהתאם וכיום אני מחכה להזדמנות לספר עליה ומזמינה לשאול אותי כל שאלה שמסקרנת את שומעי.
לשם כך למדתי על האפילפסיה כדי שאוכל להעביר כמה שיותר ידע הלאה.

מקווה שסייעתי לך,
המון בהצלחה ושנה טובה ומתוקה,
מיכל

אם למרות הכל אתה מסביר, מפרט, מציג, משתף והם עדיין לא מאמינים, הם ממש לא נקראים חברים. ברגע שתראה להם תחושת ריחוק, משהו אולי ידגדג ואם גם זה לא, אז הם אנשים רעים!!!

שלום אילן :) אני בת 21... מגיל 17 אובחנה אצלי האפילפסיה.
לאורך השנים התמודדתי לא פעם ולא פעמיים (ועדיין מתמודדת) עם השאלה האם לספר לאנשים סביבי שיש לי אפילפסיה... ואם כן? אז איך?
מניסיוני המועט (בבית הספר,בצבא,בעבודה) אני יכולה להגיד שאין תשובה חד משמעית בנושא..וכל מקרה לגופו של עניין.
אך בראש ובראשונה עליך לחשוב איך אתה רואה את עצמך עם האפילפסיה.
בדרך שאתה תתייחס "אליה" גם אחרים ינהגו באותה הדרך.
לכן אני ממליצה לך "לקבל אותה" כמה שאפשר.
שיהיה לך בהצלחה!! ;)

מורוש,
מסכימה איתך מאוד!

סיפרת-כל הכבוד. לא משתפים פעולה-לדעתי תהיה מרוצה. אנשים מוכנים לקבל אנשים בריאים, אבל מתרחקים מחולים. אם מקבלים אותך איך שאתה, גם אתה לא צריך "להשתמש" באפילפסיה, ו"להיות מסכן" מרצונך. שנה טובה.