התקפים אחרי שנים של שקט

שלום רב,
האם שאלת את הרופא המטפל שלך האם הלמיקטל היא עדיין תרופה יעילה עבורך (לא מדברת על העלאת מינון אלא על בדיקת החלפת התרופה לחלוטין)?
האם התייעצת עם הרופא המטפל שלך לגבי מצב האפילפסיה שלך?
האם הרופא אצלו את מטופלת הוא מומחה לאפילפסיה?

יום נעים ורק בריאות,
מיכל רוקר

תודה על המענה המהיר
הרופא שלי לא אפילפטולוג אני גרה בצפון אני מסתפקת בנוירולוג רגיל-על אף שלאור המצב שהחמיר לאחרונה אני שוקלת מפגש עם רופא מומחה מהמרכז מה שלא התאפשר עד כה בשל תקופת החגים שבה הייתי מוגבלת עם ההחלמה של הכתף וההתאוששות מריבוי ההתקפים.
הנוירולוג שלי לא חושב שזה זמן טוב לעבור תרופה כיוון שאני מתחילה טיפולי פוריות והוא חושש שההורמונים שממילא בעייתיים לי יפחיתו מיעילות תרופה אחרת שיקח לי זמן להסתגל אליה.יש לזכור גם שהורדת המינון ההדרגתית מהלמיקטל תקרה בו זמנית עם לקיחת ההורמונים מה שמוביל לחשש שלי שהוא צודק....זה די מסוכן כרגע...הרופא גם לא מוצא עדויות בבדיקות ה eeg ...ניסיתי לדחות את טיפולי הפוריות כמה שניתן על מנת להתייצב אך זה לא קורה ...

היי אור,
גם אני ניסיתי ללכת בעבר לנוירולוג שאינו מתמחה באפילפסיה ולא רק שההתקפים לא הפסיקו, בסופו של דבר התברר שהוא נתן לי תרופה שאינה מתאימה לי אותה נטלתי במשך מספר שנים.
ממליצה לך לפנות לנוירולוג מומחה לאפילפסיה וזאת אני אומרת מניסיון אישי ועל אחת כמה וכמה לאור ההחמרה במצבך.
רק בריאות,
מיכל רוקר

הי אור, התקפים שלך די דומים להתקפים אצלי. אותם סוגים(גרנד מל) וגם אצלי ההתקפים חלו מגיל 18(ז"א לא אפילפסיה של הילדות) התקף אחד שלאחריו לא היו התקפים למשך 7 שנים(יש אנשים שחווים רק למשך כל חייהם).ובגיל 25 חזרו ההתקפים עד עכשיו. כרגע אני לוקח 3 סוגי תרופות(למיקטל,טגרטול ואפנוטין) וקצת מאוזן (חוטף פעם בחודש).
מהם התרופות,תדירות שאת חוטפת?
את יכולה להגיד אולי מהי סיבת ההתקף(ממה זה התחיל)?
אצלי הסיבה היא לחץ ולימודים(יש לי כמובן תאוריות אחרות)


אם אתם שואלים מה עשיתי ב 7 שנים שלא חטפתי התקפים
הייתי בתקופה זו בצבא(לאחר שנה שמחכים בעקבות ההתקף) ובצבא אין טלויזיה ומחשב.
וכידוע טלויזיה ומחשב יכולים להיות גורמים להתקף

ראשית ההתקפים אצלי אמנם התחילו בגיל 26 אך הרופא שלי טוען שהבעיה ככל הנראה מולדת ויש לי מזל שזה דילג עליי לאורך כל הילדות...אני כמובן הייתי מעדיפה לסבול כילדה ולצאת מזה ולא להיתקע עם זה כל החיים.הטריגר היה חסך מתמשך של שעות שינה ...שילוב של בילויים רוויים באלכוהול וגם לחץ של לימודים וההתקפים אפילו קרו לי במכללה וזה היה נוראי.דבר אחד למדתי...עדיף לחיות חיים שלווים ולנהל אורח חיים בריא .כולל שינה מסודרת תזונה נכונה ובשום אופן לא להגיע למצבי רעב קיצוניים .הכי מבאס הוא שאני עבדתי בשנה האחרונה מול מחשב ובתקופה הזו היו שני התקפים בהפרש של חודש וזה כנראה התווסף לרדימת הטריגרים...