איך אתן סיפרתן לבעל או בן הזוג?

בוקר טוב,
אני מספרת על האפילפסיה שלי מיד בהתחלה, ולא עושה מזה סיפור, כי אני מרגישה וחווה שזה לא סיפור.
מעולם לא נתקלתי בבעיה בנושא.
באשר להריונות כחולת אפילפסיה, מכיוון שקצרה הריעה מלהכיל, מפנה אותך לחומר נרחב בנושא הקיים בגוגל. כתבי בגוגל- הריון ואפילפסיה.
לצערי אין לי ניסיון ממקור ראשון לשתף אותך.
רק בריאות,
מיכל רוקר

איך לספר ?
קודם כל חשוב לומר שישנה מחלה
ויש חשיבות להצגה
כמו לומר שלא היה מזמן,ואתה מספר רק לידע...

לכל בת זוג סיפרתי מיד בבחינת Take it or keave it! כמו כן להסביר על המחלה ומה לעשות בעת ארוע, כדי להימנע מאי נעימות, וכדי שיידע מה לעשות ובמה מדובר. למי שיש בעייה עם זה, שימשיך בדרכו, ולא לחכות לאכזבות. אני נשוי (אמנם בפעם שנייה) אבל יש לי בן מעל גיל 30 ובן מנישואין אלו בן 24, בלי בעיות. רק טוב

למענך ולמען אחרות:

לדעתי הדרך לספר ל:

בחור שאת מעוניינת לצאת איתו ואיננו יודע את המחלה:

אם זו עתידה להיות פגישה "עיוורת" ו/או הייתי משוחחת כמה פעמים (אולי שבועיים כמעט על בסיס יום יומי) בטלפון לפני שנפגשים. להכיר האחד את השנייה ולשמוע כיצד השיחה "זורמת" בניכם.

כשתגיעו לפגישה פחות או יותר תכירו מעט האחד את השנייה והמראה החיצוני יתחיל לשחק תפקיד - אם מתאים מצויין.

לקחת לעצמך עוד שבוע של שיחות על מנת שיכיר אותך וגם את אותו קצת יותר ובפגישה השנייה לספר באופן טבעי, "דרך אגב, לא זכור לי אם סיפרתי לך יש לי אפילפסיה" או להשחיל את זה בדרך בצורה מאוד טבעית ולשאול אתה מכיר חולות אפילפסיה? אתה יודע מה זה? ככה לנהל שיחה נעימה אבל לא לגרור את זה.

אם זה בן זוג שאת מכירה / בעל שלא ידע על המחלה ואת ידעת כשנכנסת איתו לקשר, זה קצת בעייתי, כי כאן עלול להיות משבר אמון מאוד משמעותי שרק הוא בפני עצמו יכול להוביל לפרידה ולא המחלה.

לדעתי בצדק, זה א',ב' במערכת יחסים אמון וברגע שלא סיפרת למעשה שיקרת ולא נתת לבן הזוג את יכולת הבחירה אם להיות במקום הזה או לא.

הייתי ממליצה בחום לא להיכנס לפינה הזו כי זה יסב המון נזק נפשי גם לך וגם לבן הזוג.

אני מאמינה שהגישה שלנו משפיעה המון על האופן בו מקבלים אותנו.
מעולם לא הסתרתי את העובדה שאני אפילפטית, אני תמיד מספרת, אבל תמיד משדרת 'עסקים כרגיל'.
מבחינתי האפילפסיה אינה מגדירה אותי וכך אני מתייחסת לזה וזה מה שאני משדרת.
אני נשואה, אמא לילדה ואחד בדרך...
בעלי ידע מאז ומתמיד כי אני אפילפטית כמו כן, כל חבריי, מכריי ויוצא לי לדבר על זה גם עם אנשים זרים בשיחות חולין (כמו נהגי מוניות למשל :)).
לגבי הריון- אפילפסיה משפיעה שונה מאחת לאחת בהריון.
אכן יש תרופות עם סיכון גבוה יותר למומים בעובר, אך גם אז האחוזים הם נמוכים.
במקרה את נוטלת למיקטל (או תרופה בעלת אותו חומר פעיל, למוטריג'ין- אין זה משנה)
שזו במקרה, התרופה שנחשבת היום לתרופה הכי ידידותית בהריון.
לפי המכון הטרטולוגי אין כל עדות לסיכון מוגבר משל נשים בריאות לחלוטין.
את ההריון הראשון עברתי עם תרופה אחרת, פחות ידיתותית ונולדה לי ילדה בירהא ושמחה. כעת אני עם למודקס- אותו חומר פעיל כמו של למיקטל.
אם תרצי לדעת עוד,
את מוזמנת לשאול.