רציתי לקבל עזרה בנושא

שלום,

ראשית, אני שמחה שפנית בכלל לפורום ושאלת שאלה, זה כבר מעיד שאת מנסה לקבל אותך "החדשה" "ישנה".

אני גיליתי שאני חולת אפילפסיה בגיל 32, נשואה + שני ילדים (לאורך 11 שנים הייתי חולת אפילפסיה וסובלת מהתקפים קלים אך אף אחד לא איתר את הבעיה)

בכל מקרה, כשאני גיליתי שאני חולה באפילפסיה המילה הייתה כל כך מפחידה... מה שחשבתי זה שאנשים שמפרכסים ברחוב, שרוק יוצא להם מהפה, שלא יכולים לחיות, שאין להם ילדים - פשוט מסכנים! פשוט הייתי בור ועם הארץ.

התביישתי לספר שאני חולה במחלת האפילפסיה, שמא יגידו, שמא ירחמו, שמא יסתכלו עליי מוזר ועוד'

שקעתי בעצמי וברחתי למיטה וישנתי.

ההתמודדות הראשונה והכי קשה היא קודם כל לקבל את עצמך!!!!!!!!!!!!!!!!

לחשוב כל הזמן ולשנן, יש אנשים חולי סכרת, יש אנשים עם בעיות בלב כולסטרול ועוד ולך, יש אפילפסיה את פשוט לא שונה מהם, הם לוקחים כדורים וכך גם את.


לא לרחם על עצמך! כמו שאמרו לי "את לא מסכנה, אל תרחמי על עצמך- את רוצה לרחם על מישהו בואי נעשה סיבוב בבית חולים שניידר ותרחמי עליהם על הילדים הקטנים וההתמודדות שלהם"

למדתי וקראתי קראתי ולמדתי והבנתי שזה משהו שאפשר לחיות איתו, שזה לא נורא כמו שזה נשמע בהתחלה.

כשקיבלתי את עצמי סיפרתי ואני מספרת ולא מתביישת לומר שאני חולת אפילפסיה, הסביבה מופתעת שואלים שאלות כי יש המון חוסר ידע ובורות בנושא המחלה.

כשאני מדברת עם הסביבה על המחלה ומסבירה עליה לסובבים אותי אני רואה את עצמי שליחה, תסתכלו עליי עלינו - אנשים רגילים עם עוד מחלת רקע...

לסיכום: לקבל את עצמך, לא לרחם על עצמך ולוותר - להילחם כל יום מחדש, ללמוד על המחלה ולהיות עוד נציגה שמסבירה לסביבה שזו סה"כ עוד מחלה..