חוות דעת אישית ושאלה

שלום שמי מיתר, אני אהיה בן 18 עוד חודש ואני חולה באפילפסיה מסוג אבסנס.
גילו לי אותה מלפני שנה וזה היה כרעם ביום בהיר מה שנקרא ומאותו יום באותה שנה פשוט קרסתי נפשית אם זה בלימודים, אם זה במבחנים בצבא, ובחיים האישיים בכללי.
לקחתי כדורים שפשוט פגעו לי בזיכרון וזה חלק מהגורם שהביא אותי לכישלון בלימודים ובצבא.
הצבא כמובן לא מוכן לקבל את העובדה שהייתי תחת השפעה של כדורים(טופמקס) אני בטוח שמכירים פה את התופעות לוואי של התרופה שזה איבוד זיכרון ופגיעה ביכולת הקוגנטיבית.
מה שהשאיר אותי על הקרקע זאת משפחתי והדבר שהכי אהוב עליי ספורט.
אני מתאמן במכון כושר כבר 4 שנים, האפילפסיה לא מפריעה לי לעשות את מה שאני אוהב, הגעתי לתחרויות ריצה מטעם בית ספר וסיימתי במקום 41 מתוך 150 בריצת 5 ק"מ. אני גם מתנדב במשטרה והייתי 3 שנים סגן יו"ר מועצת התלמידים בבית ספרי.
המחנך שלי השנה הראה לכיתה סרט שכל אחד צריך לראות הוא נקרא "בחזית הכיתה" מספר על ילד עם תסמונת טוראט איך הוא לא נתן למחלה לנצח ובסוף קיבל את תואר המורה המצטיין של המדינה.
אני חושב שהצבא והמדינה לא נותנים חלון הזדמנויות פתוח לאלה עם המוטיבציה והרצון לתת ולהשפיע והשאלה שלי היא מה אפשר לעשות במצב שלי? הצבא לא נותן לי מבחנים חוזרים, מישהו יכול לעזור לי במציאת פתרון לתקשר עם הצבא?
* מצורף הקישור לסרט ביוטיוב לכל המעוניין...