ביתי בת ה-7

ביתי בת ה-7 ילדה שהיתה כה מבריקה עד שבקשו להקפיצה ישירות מהגן לבה"ס , אך מאז גיל 6 ו-3 חודשים שהתגלתה המחלה הארורה, היא מגלה עייפות בלתי פוסקת , חוסר רכוז חוסר רצון לכתוב או להעתיק ועוד. זו הפחותה בצרותינו, מחלתה לא מאוזנת והיא מפרכסת פרכוסים מטורפים עד אובדן נשימה פעם בחודש חודשיים למרות שלל התרופות. דיאטה לא הצליחה, וניתוח היא לא מתאימה.
אני חד הורית ומרגישה על סף התפרקות חרדות מטורפות , דפיקות לב חוסר יכולת לתפקד בעבודה ושנאה לבתי חולים , תרופות וכל מה שקשור בכך!
לצערי למחלה נלווים ניתוקים קטנים שגורמים מעידה ופציעה כרגע היא בגבס. נשברה הרגל.
אני מניידת אותה ממקום למקום על הגב.
לא יכולה בריכה , לא קיטנה , ולא בילוי
אני מרגישה כעס על כל העולם על אי הצדק שנפל עלינו.
פרנסתי בסכנה, חיים אישיים אין לי ובעיקר דכאון עמוק.
אני דואגת לעתיד הילדה. גם בריאותית וגם לימודית. היא הפסיקה לתפקד בבה"ס
ובתעודה שלה כתוב: עלייך להתרכז יותר!
התרגזתי. איך להתרכז אם היא בבליל וסערה כזו?
ומצד שני גם לי יש כעס סמוי עליה... היא השתנתה לגמרי.
אני אבודה . מה לעשות?