תינוק בן שנה שסובל ממאמץ נשימתי

שלום לימור,

חשוב מאד במצבים אלה להבין אם הילד "מצפצף" כל הזמן, מצפצף לסירוגין בשל גירויים שונים - וירוסים, שינויי מזג אויר וכו' או שהוא מצפצף רק סביב מחלות ויראליות.
את נמצאת בידיים טובות וכבר הוחל בבירור. במידה והתסמינים נמשכים ללא תגובה יהיה צורך להרחיב את הבירור כפי שכבר הוסבר לך - ברונכוסקופיה או CT ריאות.

בברכה,

תודה רבה על התגובה המהירה
אני רוצה להבהיר את הנקודה, הילד לא מצפצף בכלל הוא פשוט נושם בכבדות ובמהירות של בערך 60 נשימות בדקה על תקן קבוע. כשיש מחלה מעבר לכך אז באמת גם יש צפצופים וחרחורים אבל ברמה הבסיסית כשהו כביכול במצב "בריא" הוא לא מצפצף כלל.

אני מאוד חוששת מכמות התרופות שהוא מקבל (סטרואידים, אינהלציות, אנטיביוטיקה) לתקופות כל כך ארוכות. את האזניל והדנלון הוא לוקח כבר מעל חודש רצוף ובעבר דנלון והכדור הורוד, שאת שמו אני לא זוכרת, לסירוגין כל הזמן. האם זו כמות הגיונית לתינוק בן שנה?

ושאלה נוספת, אני מקווה שזה בסדר לשאול מבחינה אתית, האם הרופאה המטפלת היא רופאה מוכרת בתחום ואפשר להיות רגועים או שמא תוכלו להמליץ על פרופסור בעל ניסיון רב יותר?

תודה רבה

מדובר ברופאת ריאות ילדים ותיקה ומנוסה ובהחלט אתם יכולים להיות רגועים.
לגבי הסטרואידים - אני מסכים איתך שמדובר בתקופות טיפול ארוכות שעשויות לגרום לתופעות לוואי. לפיכך יש צורך להחליט
1. האם הסטרואידים הכרחיים?
2. במה בדיוק מטפלים. אסתמה בתינוק בן שנה לא צריכה כאלה כמויות של סטרואידים בד"כ ונשימה מהירה ללא צפצופים היא גם לא מאפיין של אסתמה. לפיכך ציינתי, כפי שאני מבין שגם ד"ר אטר העלתה בפניכם, שבמקרה זה יהיה צורך להרחיב את הבירור ולערוך בדיקות נוספות.

בברכה,

אני מקווה שזה בסדר להמשיך ולשוחח על כך אבל אני מתעקשת להסביר את הדברים
כי חשוב לי שתבין באיזו נקודה אנחנו נמצאים
די ברור לכולם שהילד לא סובל מאסטמה ושמדובר במשהו אחר
העניין הוא שאף אחד לא אומר לנו מה הדבר

כאשר הרופאה החליטה שצריך לעשות סי טי ריאות וברונכוסקופיה, מאוד שמחנו על כך, על אף הצורך בהרדמה ועל אף הקרינות, קיווינו שסופסוף נדע מה קורה בתוך הגוף הקטן הזה
אבל משום מה, לאחר הטיפול האינטנסיבי בתרופות אשר כפי שציינתי בפניה הראשונה, עזר מאוד והעלים את הסימפטומים כמעט לחלוטין, כאשר הרופאה החליטה שהיא איננה מבצעת את הסי טי והברונכוסקופיה כי לטענתה העובדה שהסטרואידים השפיעו על התסמינים שוללת אותו מלהיות מתאים לביצוע הבדיקות הנ"ל

לצערנו מאז הסימפטומים שוב חזרו במלוא עוצמתם, חזרנו לטיפול התרופתי האינטנסיבי ונשארנו באותה נקודה שאנחנו לא יודעים מה יש לו ורק ממלאים את גופו בתרופות.
השאלה היא עד מתי אפשר להמשיך ככה עם כל התרופות האלו?? מה זה פותר בכלל? האם זה לא מטפל רק בסימפטומים ותו לא? והאם לדעתך כדאי להתעקש ולבצע את הסי.טי והברונכוסקופיה ואולי בכלל תוכל לשער על פי התאורים שלי מה האופציות של המחלות שעומדות בפנינו?

תודה וסליחה על ההתעקשות... אני פשוט מתוסכלת ומודאגת
לשמוע את הילד שלך נושם ככה כל יום מהבוקר עד הבוקר זה פשוט מכאיב בלב

בסופו של דבר ההחלטה על הרחבת בירור וביצוע בדיקות יותר פולשניות תלוי בהתרשמות הרופא לאורך זמן מהתסמינים של הילד, הממצאים בבדיקות גופניות חוזרות ובצילומי חזה ועוד. אין לכך תחליף ודיון תיאורטי ודאי שאינו יכול להחליף הערכה קלינית.
הרופאה המטפלת בכם היא מצוינת אבל אם את מרגישה שלא בנוח את יכולה תמיד לפנות לחוות דעת נוספת.

בברכה,