סרטן שד גרורתי

שרון שלום רב
בתשובה לשאלותיך:
1. כשלון טיפול הורמונלי מעיד על עמידות לטיפול אך לא נשללת האפשרות לתגובה לטיפול הורמונלי שלא נוסה עדיין.
2. ישנן מטופלות החיות שנים באיכות חיים טובה, תלוי בתגובה ובסבילות לטיפול.
3. העמידות לטיפול תלויה בשנויים גנטיים בגידול או בברירה טבעית לפיה התאים העמידים לטיפול ההורמונלי הם אלו השורדים.
4.טיפול כימי עם הרצפטין אינו קל יותר (ממה?) אולם ניתן לטפל כך שלא יפגע משמעותית באיכות החיים.
5. לפי סוג הטיפול הכימי ניתן למנוע או להקל בתופעות הלואי. רצוי לפנות בנושא זה לרופא המטפל.
אין צורך בדר"כ לתמוך במערכת החיסונית בזמן הטיפול בהרצפטין.

מדבריך אני למדה כי יכול להיות מצב בו טיפול בפסלודקס (שלא נוסה עד כה), עשוי להועיל לאחר כשלון טיפול הורמונלי קודם (פמרה, ארומזין, טמוקסיפן)? או שמתחייב מעבר לטיפול כימי בשילוב הרצפטין באם יש החמרה בסימפטומים ועלייה בסמנים?

האם יש משמעות לפרקי הזמן שחלפו מאז הופעת הגידול הראשוני (בשנת 81') ועד ההשנות המקומית (95') ועד להופעת הגרורות (2007) לגבי קצב התנהלות המחלה? האם מהלך מחלה שהוגדר איטי וכרוני יכול להפוך מהיר ואגרסיבי?

האם באמצעות טיפול כימי משולב הרצפטין ניתן להשיג רמיסיה ממושכת?

ישר כח על פועלכם, על הזמן שאתם מקדישים ותשומת הלב האישית.

שרון.