בהמשך לוורידים ברגליים שענית

הריונית שלום, מה שמאד מתאים במצב זב הוא להרים את הרגליים גבוה בכל יום לכמה דקות. זה ממש נותן תחושה של הקלה בעומס על הרגליים ומחזיר את זרימת הדם "אחורנית".
אפשר גם לעסות את הרגליים בשוקיים לכיוון מעלה, מאד בעדינות. בכלל כל המגע כדאי שיהיה עדין ולא חזק ואגרסיבי.

לפי מה שאני רואה עניין הורידים/ נימים עשוי להיות גנטי, "ירושה" מההורים. וטבען של נטיות הוא שלעתים הן באות לידי ביטוי.

חשוב להקפיד על מנוחות, הרמות רגליים ועיסוקים גם פחות אינטנסיביים בספורט. לא רק דברים חזקים.

משערת שלנוגה יהיה עוד מה להוסיף פה.

שלום רב
ההריון והלידה משנים דברים בגוף ומותירים בו את חותמם. חלק מהתהליך הוא לקבל באהבה את הסימנים הללו. ורידים הם נטייה תורשתית בעיקר . יש מה לעשות אבל בעיני חלק מהעשייה טמונה בלקבל את העובדה שהעומס ניכר בגוף ולהכיר לו תודה על יכולתו המדהימה להכיל ולשאת אדם נוסף בתוכו. מה שאני מנסה לומר- עשי מה שניתן להקל על תופעת הורידים הבולטים אך הביני שאין מה להילחם בה, היא חלק מהדרך לאהוב את הגוף גם כשאיננו "מושלם" כפי שהיה לפני ההריון.
מה לעשות? להרים רגליים במנוחה, להימנע מעמידה ממושכת, להימנע מבגדים לוחצים וצמודים ברגליים, להימנע מגרביים צמודים, להימנע מנעליים לא מאד נוחות. להפחית עומס על הרגליים בפעילות אירובית חזקה. את צריכה לזכור שמשקלך עלה, העומס על שרירי הרגליים גדול יותר בעת ההפעלה שלהם ועל כן הם זקוקים לאספקת דם גדולה יותר, מה שעלול לעודד התבלטות של נימי דם. עדיף הליכה מתונה מהפעלה נמרצת. לגבי מים קרים חמים... לנשים עם בצקות ברגליים לא בהריון אני ממליצה על השיטה הזו... לנשים בהריון , לטעמי זה פחות מתאים. זה סוג של הלחצה של המערכת- החלפות מהירות של חום וקור לפמפום הפעולה במערכת הדם. אני חושבת שבהריון יש מספיק שינויים ונדרשת הרבה הסתגלות גופנית ונפשית ולכן אני מעדיפה דרכים עדינות ולא קיצוניות. בקיצור- עדינות רוך וקבלה אל הגוף וגם אל הורידים שלו, הם זקוקים להקלה. ובענין עיסוי- לא צריך מומחים - עיסוי עדין כשהרגל מוגבהת מכף הרגל לכיוון הירך- בכיף.