מה לעזאזל חשבתי

הי נראל, את ממש מצליחה להעביר לי את התחושות שלך שהם טיבעיות וחיוניות לתהליך, בלעדי התקווה לא נוכל לשרוד...
אל תכעסי על עצמך תעריכי את הכוחות שלך להמשיך ולנסות למרות ההתמרמרות שאת חשה את לא מתייאשת את ממשיכה ואני מעריצה נשים כמונו שמצליחות להתגבר, לקוות ולהמשיך...
אני בטוחה שאת יכולה לעשות את זה שוב ויום אחד אפילו תופתעי שזה יצליח... אני והפורום נחזק את ידייך ואת תצלחי את התהליך גם אם הוא יקח זמן וזה הכי טבעי להישבר ולכעוס מידי פעם. אני מחזיקה לך אצבעות ומעריצה את היכולת שלך לפעול למרות הרגשות הללו. נשיקות יפעת

שכן התייאשתי, אני ממשיכה את החודש בידיעה שלחודש הבא כבר אין לי כוחות להמשיך,שאני מפסיקה עם הנסיונות כי אין לי כוח יותר, כי נמאס לי שדוקרים אותי כל הזמן ונמאס לי לחכות ,לקוות ולהתאכזב בסוף.
עכשיו אני כאילו משתמשת בכוחות האחרונים שלי, במעטים ששרדו.
זה שאני יודעת שחודש הבא כביכול יהיה לי שקט מזה (לא מהמצפון והרצון לילד)אבל כן מהטיפולים נותן לי כאילו כוח. אין לי מושג איך להסביא את זה. אבל זה ממש נותן לי כוח להמשיך.
אולי אני פשוט מחכה להפסקה הזאת, למרות הכאב שכרוך בהפסקה.


אני באמת לא מבינה איך נשים עוברות את כל זה שנים על גבי שנים ומחזיקות מעמד. אני כל כך מקווה שאני לא אהיה שייכת אליהם,כי אני לא אחזיק מעמד!

תודה על הנשיקות,טוב לדעת שאת פה!

הי נראל, אני בהחלט חושבת שלעיתים צריך לקחת הפסקה כדי לאגור כוחות ומריך להיות שלמים עם זה כי לפעמים אין ברירה. למרות שנראה להפסקה היא התייאשות זה לא ממש כך כי גם כדי לקחת הפסקה בלב שלם דורש כוח. אני מקווה שהחודש יעבור טוב ושההפסקה תשתלם ולפעמים דברים טובים קורים שמצפים להם הכים פחות... מחזיקה לך אצבעות
יפעת

אני באמת מקווה שלא אצטרך לקחת הפסקה כי אולי במקרה החודש זה יצליח.
אני ממש גמורה כבר וממש שלמה עם ההחלטה להפסקה,חייבת להחזיר לי תכוחות הפיזיים והנפשיים לפני שאמשיך בטיפולים נוספים.