דפוסי התמודדות עם כשלון טיפול

התרגשתי מאוד ממה שכתבת ונראה שאת אכן מודעת לתחושותיך. כדי שבן הזוג יוכל להכיל את הרגשות האלה שאת חווה הוא צריך להרגיש ביטחון בקשר כך שהוא ידע שלמרות הרגשות הקשים הללו אתם ביחד לאורך כל הדרך. הביטוי של אוירה של עקרות נראה לי מצביעה לאו דווקה על עקרות פיזית אלה על קשר עקר- קשר שלא יודע ליצור "טוב" הדדי ברגעי משבר. התהליך הוא אכן ארוך מתיש אבל הייתרון הגדול שלו הוא שהוא מכריח אותנו להתאחד ולהכיר אחד את השני טוב יותר. אני חושבת שברגע שתצליחו להניח את הרגשות תבדקו טוב את מהות הקשר והרגשות שמסתתרים מאחורי התהליך כמו- הקושי שלך לשאת בפגמים שלו, האם את תישארי איתו למרות התהליך הקשה ואולי גם יסורי המצפון שלו על מה שאת צריכה לעבור בגללו ושהוא לא מצליח לעודד את רוחך. אני מקווה שאפשרתי לך כיוונים שונים למחשבה... בהצלחה והיי חזקה. יפעת

היי יפעת , הרבה תודה על תשובתך , מאד דייקת . מדובר פה בלבחור בו שוב .
כמה שאלות אחרונות :

אני מודעת היטב לכך שברגע שאתן איתות רגיעה תחושת הבטחון תשתרע על פני כל הקשר ותיתן אווירה אחרת . רגשות אשם בהחלט מלווים אותו ואחרי זמן רב הוא שיתף אותי בהם , אני מניחה כי העובדה כי אני מחצינה את רגשותיי במהלך התהליך וכשחווינו אי הצלחה רק חיזקו אותם - כמובן שאין זה מכוון אלא תגובה טבעית; הלוואי ויכולתי להתרומם יותר מהר ולומר " לא נורא , פעם הבאה" :

* כמה בינינו אכן מסוגלות לעשות זאת במהירות ? לעיתים אני שואלת האם אני לוקחת את זה קשה מדי יותר מאחרות אבל אין לי תשובה .

אני מניחה שאם הקושי היה בי הייתי בחרדה קשה שמא יעזבו אותי כי " בגללי לא מצליחים בינתיים " .

הוא מעולם לא העלה את העניין הזה בקול " האם תהיי איתי למרות הכל ?" הוא בכלל לא רוצה לחשוב על האפשרות שזה לא יצליח , כנראה מדחיק את האופציה המפחידה הזאת ואני לא... אצלי היא צפה עם כל כשלון .
* זה אולי ישמע טפשי לשאול אבל את מאמינה שאפשר להבטיח לעצמך בלב שלם שלא משנה מה יהיה וגם אם לא נצליח להרות , נשאר יחד בכל מחיר ? גם במחיר של " לא יהיה לנו ילד משלנו, שלי .. " ? לא הייתי רוצה לוותר על החוויה הזאת בשום אופן כי הרי אני יכולה תודה לאל, הכל תקין אצלי , אני פוריה ויכולה ללדת .... אני באמת שוטחת בפניך את הפחד הגדול ביותר שלי ... אחרי הכל אני בת 33 , לא חשבתי על גברים אחרים כאופציה והלבד מפחיד לא פחות .

* את פוגשת נשים רבות - אני מניחה שהפחדים האלה הם לא נחלתי בלבד , נכון ?

* שאלה אחרונה - הצעת לבדוק את הרגשות מאחורי התהליך : איך עושים את זה עם בן זוג שלא רוצה להתעמת/להתעסק עם הרגשות האלה כל כך ? למען האמת בגלל זה הרגשתי השבוע קצת לבד , שאין ממש מישהו שמבין אותי -:(

מאד אודה אם תוכלי להתייחס למה שכתבתי ,
מתוקה

אכן מדובר בבחירה שניה. הבחירה הראשונה בזוגיות הייתה ללא מכשולים ועכשיו שאתם בעיצומו של תהליך יש צורך לבדוקשוב האם הוא האדם שאת רוצה שיעמוד לצידך בקשיים שלך? האם את מסוגלת לעזור לו להתמודד עם הקשיים שלו? האם אתם באמת צוות מנצח למען המטרה ומסוגלים להתחזק יחד?
השאלה שלי מה היה קורה אם הייתם נכנסים לבעייה אחרת לא פיזית שנגרמה בגלל אחד מכם האם גם אז הייתם שוקלים להפרד?
בבעיית פוריות יש נתון, שאף אחד מכם לא בחר בו ואין לו שליטה עליו תחשבי על זה כמו מחלה, האם היית נוטשת אותו במצב כזה או שהייתם יכולים להות צוות מספיק חזק כדי להתמודד עם המשבר ולקחת עזרה ולהגיד שזה מצב חולף...
אני מבינה את רגשותייך ונשים רבות חשות כמוך אך הבחירה בבן זוג נעשתה כדי ליצור גורל משותף וצריך ללמוד להתמודד עם הגורל, ל אחד בדרכו ואם אי אפר לשנות את תגובותיו אולי אפשר ליצור אצלך יתר קבלה שלו ושל מוגבליותיו..
אני מקווה בשבילך ובשבילכם שתוכלו לבחור מחדש האם להשאר יחד למרות הקושי. בהצלחה