מתיאשת מהר,

אני יודעתת שזה יישמע קצת נדוש ו"רוחני" אבל באמת שהייאוש לא יעזור לך.
תנסי לקבל את הכול כשיעור משמיים (גם אם את לא מאמינה) וללמוד מהתהליך על עצמך, על הזוגיות שלך.
נכון, יש משברים אך את באמת בתחילת הדרך, לא עכשיו! הכל עוד יכול להשתנות ולחץ לא יעזור במיוחד, הוא רק חוסם את הרחם!
נסי יוגה, או כל דבר שינתק אותך קצת- אפילו פעילות ספורטיבית שאת אוהבת לעשות, קורס משחרר...
והעיקר - ס-ב-ל-נ-ו-ת
מאחת שמחכה כבר שנה (בלי כלום)ו- 8 חודשים (עם כדורים וזריקות)וכעת לקראת הפרייה.
שלך ואיתך...

ההתנהלות הראשונית במיוחד עד שמתרגלים לתהליך לוקחת זמן והיא בהחלט קשה. בקופת חולים נסי להתכוונן לאחות שיותר נוח לך איתה ומשאירה לך פחות סימנים ותתעקשי שהי תתטפל בך. אני חושבת שזה יתן לך הרגשה נוחה ובטוחה יותר. לגבי התוצאות תתחברי למענה הקולי או לאינטרנט ותנסי להתמך במי שאת יכולה אם זה בפורום, קבוצת העצמה, יוגה לפריון או כל מי שעושה לך טוב. אני מאמינה שזה יעזור לך בהתנהלות היומיומית ובצבירת כוחות. מחזקת את ידייך בהמשך. יפעת

אני דווקא כן מאמינה! מאמינה באלוקים שברא את העולם.
לפעמים נופלים לזרועות היאוש, וצריך מישהו שיזכיר לנו היכן אנו.
ב"ה הצלחתי להתחזק ולהתאושש, לכל אחד הניסיון שלו, לכל אחד שליחות משלו בעולם הגדול,
וצריך רק כוחות ואמונה איתנה למלא את השליחות על הצד הכי טוב.
מקווה להמשיך להתחזק ולעבור הכל בשלום, בשפיות,
יישר כחך