שלום יפעת..

אני חיייבת לציין שהרגישות ההורית שלך באה לידי ביטוי וגם הדילמה שאת מעלה הינה נחלתם של רוב ההורים. חינוך מתחיל כבר בחצי שנה הראשונה אך הוא צריך להיות מותאם ליכולות הילד ולהבנתו. נראה שביתך מבינה את ההתנהלות שלך מולה והיא מנסה יכולת זאת בהשגת מטרותיה. אני הייתי ממליצה על שני כללים ברורים:
1. כאשר מדובר בסכנה יש להתייחס אליה באופן מיידי להרחיקה מהמקום ולשים אותה במקום מבטחים בלי הרבה מלל. אלה עם מילות אהבה כמו "חמודה שלי, אני אוהבת ודואגת לך ואני לא ירשה שיקרא לך משהו רע".
2. כשמדובר באקט חינוכי יש להגיב במשפט קצר שאת לא יכולה להיות לידה ואת לא מבינה למה היא מתנהגת כך כל עוד היא בוכה. יש להקפיד על חוסר ההענות לרצונותיה מתוך אמפטיה לתסכול שהיא חשה. כך את יכולה לעמוד לידה ולא להגיב אלה כשהיא מוכנה להביע את עצמה בצורה שקטה ונעימה יותר.
חינוך אמפטי ומכבד אינו יכול לפגוע בה אלה להבהיר לה איך מקובל להתנהג בצורה חברתית. מקווה שתעמדי במשימת החינוך שהיא בהחלט לא פשוטה רגשית אך חשובה, ואשמח לחזק את ידייך בכל עת שתחפצי. יפעת