שלום יפעת..

ביתי בת השנה וחצי מעדיפה באופן בולט להיות איתי מאשר עם בעלי.
כאשר הוא אמור להסיע אותה לגן-שזה קורה לעיתים קרובות ,היא מנסה להתנגד ומנסה לברוח אלי..
אני לא טיפוס חונק שמשתלט ולא נותן לו להיות בקרבת הילדה, ההפך הוא הנכון-מאז הלידה תמיד היה חשוב לי מאוד לשתף אותו בכל ולתת לו להתנסות בטיפול ,מלכתחילה השתדלתי לא להיות "בולדוזרית"
שמתקתקת הכל באופן עצמאי,אני משדרת לו שאני זקוקה לו ומשאירה לו "פינה" וגישה בתחום.
הוא מקלח אותה ,מלביש,מאכיל ולעיתים נשאר עמה לבד.
ברור לי שהקשר לאמא יותר ראשוני ועמוק כי היא בכל זאת אמא .. אך בכל זאת ..-
כיצד אפשר לגרום לילדה להתקרב אליו יותר בחיבה?
האם זה תלוי בהתערבותי?
האם התנהגותה אופיינית לגילה?
כמובן שהוא פחות מפנק אותה ממני ואולי זו הסיבה,אך הייתי רוצה לקבל טיפ איך לאחד את כולנו מבלי לפגוע בבעלי ?