אני רק רוצה לשתף...

לצערי אני קוראת את הבעיות של כל אותן נשים שגם להן יש בעיות דומות ומצטערת שאין לי הרבה מה לעודד,אך יחד עם זאת אני רוצה לעודד אותן ולומר שוב ושוב שהן לא לבד!!! לצערי יש יותר ויותר אנשים הנזקקים להתערבות רפואית בכדי להביא את האושר לעולמן - ילדים! וכך גם אני- בת 31 + 1 לאחר טיפולים, וכעת מתכננת הריון שני, גם הוא בIVF... אין מנוס! זו דרכי היחידה להביא ילדים, לצערי...
החיים שלי השתנו לגמרי, אפשר לומר הופסקו - הפסקתי עבודה כדי להתמיד בטיפולים, כדי שהגוף יהיה רפוי וללא לחץ, (הרגשתי מעמסה רבה על הנפש גם לעשות טיפולים, גם להשקיע בעבודה, גם לטפל בבית, בבעלי ובבני ולהעניק לכולם תשומת לב, ושחס-ושלום בני לא יינזק או יסבול מכל מה שעובר עלי...) וכדי שיצליח לי ההיריון מבלי שבני ישים לב לשינויים בי,(פיזיים ורגשיים),בחרתי-נאלצתי לקחת חופשה מהעבודה... כעת אני בבית, מחכה לאישור של קופ"ח (התחייבות) ורוצה מאוד להתחיל כבר ולהיות בהיריון, ושההיריון יהיה תקין בע"ה, ושיוולד לי בן או בת בריאים בגופם ובנפשם, ב"ה, אמן!
ואני מאחלת לכולם - נשים וגברים - שהרפואה תמצא לנו פתרון מועיל כדי שנצליח להגשים את החלום להיות אבא ואמא. ומי שכבר זכה להיות הורה - שיזכה להרחיב את משפחתו ולהעניק אח/אחות לילדים שכבר יש לנו. אמן!!!!
רק שלא נישבר! זה הכי גרוע! השיברון הנפשי משפיע על הגוף שלנו, ואז קשה יותר להיקלט... ולא קל לי להגיד את זה, כי הבעיה בכלל בבעלי... אני מקבלת את זה כגזירה - כדרך היחידה להביא ילדים וזה מה יש! ומה חשוב יותר? להתמרמר ולבכות או לקבל את זה ולשמוח שלפחות יש דרך נוספת להביא ילדים, חוץ מלשכב במיטה ולהנות...?
סלחו לי על הציניות, אבל זה מה שעוזר לי להתגבר, כך אני מעודדת את עצמי. גם אחרי אתמול שנשברתי ובכיתי שאני כבר רוצה ילדים ורוצה לעבוד ולא רוצה לעצור את החיים...-אבל זה מה יש, ובשביל ילדים- זה שווה!
בע"ה שתהיה ברכה והצלחה לכולנו! מבלי להכיר אתכן, אני יכולה לומר שאני מזדהה איתכן ומאחלת לכולכן ולי טיפולים קלים והצלחה כבר בטיפול הבא, בע"ה. שנזכה להיות הורים ולעוד ילדים במהרה. אמן ואמן!!!!!!