פחד וחרדה מהפעם הבאה...

הי, חג שמח בת 32, נשואה ללא ילדים. אי פריון על רקע בעייה בזרע. לאחר 7 נסיונות iui שלא צלחו עברנו ל- ivf והצלחנו בטיפול הראשון להיכנס להריון אולם העובר היה ללא דופק בשבוע 9. האבדן היה קשה, בכינו שבוע שלם, ממש הרגשתי שחרב עלי עולמי. עברתי גרידה במהלכה עלה חשש לרחם מחיצתי. חיכיתי לוסת הראשונה ומספר ימים לאחריה בצעתי היסטורוסקופיה אבחנתית, בדיקה כואבת מאוד שבסופה נאמר כי הכל בסדר. עכשיו אני בוסת השנייה לאחר ההפלה ואנו עומדים לפני החזרת 2 עוברים בני 3 ימים, חלוקה של 6 תאים, בדיוק כמו העוברים שהוחזרו בהיריון האחרון , אותו כאמור איבדתי. אני יודעת שמצד אחד ההיריון הוא סימן טוב, מאוד אופטימי ועלי "לשמוח" שהצלחנו בפעם הראשונה. יחד עם זאת, אינני מסוגלת להתמודד עם הפחדים והחרדות המציפים אותי. חשוב לי לספר לכן שלאורך 9 השבועות בהם הייתי הרה, כל הזמן פחדתי שמשהו לא יהיה בסדר, הייתי מאוד לחוצה וגם קצת עצבנית. ערב אחד מרוב שהכנסתי לי לראש שמשהו עם העובר אולי לא בסדר התחילו כאבים. ברור לי עכשיו שהכאבים היו פסיכוסומטיים ובבית החולים הרגיעו אותנו והראו לי במפורש את הדופק שלו. לא משנה...עכשיו זה כבר לא רלוונטי כי בסופו של דבר הפלתי. מיותר לציין כי האשמתי את עצמי באובדן העובר כי לכאורה הייתי "שלילית", "פחדנית" ו"רואה שחורות". מסע ההאשמה נמשך כמה ימים אך אני מודעת לכך שזה לא בגללי. אני פונה אליכן כי יש בי פחדים רבים וחרדה גדולה ממה שעומד לקרות. האם גם הפעם נצליח? ואם כן, איך אפשר שלא לפחוד שגם ההיריון הזה יסתיים טרם עת? ואולי בכלל בגלל שהעוברים בני 6 תאים קרי הם בציון "בינוני" ולא מצויין (=8 תאים), מלכתחילה אני לוקחת סיכון? איך ומה עלי לעשות על מנת להרגיע את עצמי? הרי המסע הזה כ"כ ארוך, כ"כ קשה. אני חוששת שלא יהיו לי הכוחות להתמודדות נכונה ובריאה. אשמח לתשובה.