אני מותשת

זה קשה - הרופאים לא תמיד מקלים - 3 שנים זה קשה - אך לעולם אל תרימי ידיים - קחי חוגים נוספים אלטרנטיביים - וזה ירגיע אותך - מניסיון אישי - תעשי זאת - ולעולם

אל תוותרי ואל תרימי ידיים - אפילו לכי לכושר או לחוג מסויים ותעסיקי את עצמך בדברים אחרים - מה גם קריאת תהילים עזרה לי מאד!!!! אני אישה מאמינה - אמונה זאת גם כוח.

אני מבינה את הצורך להרים ידיים ולהתיאש אך אני גם רואה את האור בקצה המנהרה שיגיע בסוף. המון פעמים אנו נתקלים ברגעי משבר כאלה ולפעמים צריך שינוי כדי לראות את האור. אולי אפילו לנוח מהתהליך הרפואי ולנסות דברים אחרים כמו אליטרנטיבי, פיזי, חוגים או כל דבר שנותן לך כוח. אולי אפילו שינוי של הפרוטוקול הרפואי שהיה לך עד כה....
אבל צריך משהו שיחזיר לך את התיקווה, כי יש תיקווה והילד שלך מחכה לך... הוא רק קצת מתעכב... חזקי ואמצי, אחרי כל התהליך הזה שום דבר לא יעמוד בפנייך. הולכת איתך יד ביד יפעת.