מרגישה שאני קורסת!!!

אני מאוד שמחה שאת מאפשרת לעצמך לפרוק ולבכות כמו ילדה קטנה, זה חשוב כל כך, כמה זמן אנחנו יכולות לעמוד מול העולם ולתת הרגשה שהכל בסדר...
לפעמים טראומות של הריון יכולות להשאיר צלקות שלא מאפשרות להכנס שוב להריון ואין לי ספק שהריונך הראשון נחווה כטראומה. רציתי לשאול אם עשיתם בדיקות מורפולוגיות מעמיקות יותר לזרע כדי לבדוק מדוע התפתחות העוברים נעצרת- אולי בגלל פגם גנטי או משהו. בכל אופן אני תמיד ממליצה לעשות מה שהכי מרגיע אותך, אולי ללכת לפסיכולוגית שתעברו יחד את התהליך או טיפול אלטרנטיבי, יוגה לפריון או כל דבר שגורם לגוף ולנפש שלך רגיעה המשולבת בטיפול למען המטרה. ליבי איתך, אני מבינה את היסורים, האכזבות וההתמודדות המתמדת מבחינה אישית חברתית ומשפחתית. אבל אל תסתירי את החולשות שלך הם לגיטימיות לארועי החיים שאת חווה, הרגישי בנוח עד כמה שאפשר וכך גם האנשים סביבך יוכלו להרגיש יותר בנוח איתך. נותנת לך חיבוק גדול שמקווה שיתן לך יותר כוחות לנוח ולקבל את עצמך ואת המצב הרגעי והלא פשוט הזה. נשיקות יפעת

הי
אני רק חצי שנה מנסה להיכנס להיריון וכבר קורסת. אני בוכה בלי הפסקה מנסה להוציא את הכאב. מה שכתבת מאד ריגש אותי הצלחת לכתוב את זה ואני מקוה שיהיה לך הרבה רוגע

אין לי דרך כדי להסביר לך כמה אני מזדהה איתך, העולם ממשיך כהרגלו כולם מתחתנים וכולן נכנסות להריון ואני לא כבר די הרבה זמן, גם לי כבר חברים מפחדים לספר לי על הריונות ובמיוחד בעלי. אני לאחר תקופה ארוכה הצלחתי סוף סוף להכנס להריון וזה נגמר בהפלה ועברה כבר שנה מאז ועדיין לא התגברתי על האובדן ועדיין לא הצלחתי להקלט שוב.
את חייבת להיות חזקה ואופטימית אני יודעת כמה זה קשה גם אני מנסה ולא מצליחה. אני מכירה טוב מאוד את תחושת הריקנות. אני מאחלת לך שבמהרה תזכי להריון בריא ותקין ותהי מאושרת.

אין ברירה תחושת הריקנות והתסכול היא בלתי נמנעת. מחבקת אותכם חזק ומקווה שנוכל לעבור יחד את התקופה במהרה. יפעת