קושי עם חברים בהריון

המנעות היא התגובה השכיחה ביותר בהתמודדות עם בעיות פריון. נכון שמבחינה ראציונאלית כדאי "להתעלות" על עצמנו ולהפריד אותנו מאנשים אחרים, אך בפועל הרגש פעמים רבות גובר על הראציונל במיוחד כשנילוות אליו תוספות הורמונאליות...
אני חושבת שגילוי לב בעיקר כלפי עצמך והקרובים לך היא ההתנהגות הנכונה ביותר וחבריך הקרובים שמודעים לתהליך שאת עוברת יצתרכו להתמודד כפי שאת מנסה להתמודד איתם. לדעתי יש לבחון כל מצב לגופו ולא לחשוב מה יהיה הלאה למשל אם החברה בהריון אז לא להמנע להפגש איתה כי אח"כ יגיעו האירועים הלידות וכו'. תנסי לעשות באמת מה שאת מרגישה ולא בכוח בכל סיטואציה בנפרד ולא כי צריך אלה כי את מסוגלת להתמודד. ואם הגעת למסקנה שלא אז כנראה זה לא הזמן המתאים עבורך.
תמיד נראה שהצד הנמנע צריך להתגבר על עצמו אבל בחברות אמת גם הצד שנמנעים ממנו צריך לגלות הבנה ולהיות אמפטי ותומך, והעיקר הוא שתרגישי טוב עד כמה שניתן ושזה לא יהווה קושי נוסף לתהליך שמראש ההתמודדות עימו לא פשוטה.

תודה על המענה ייתכן ובאמת כדאי לנסות להחליט בכל פעם לגבי מפגש או אירוע
תשובתך יצאה מנקודת הנחה שהחברים הקרובים מיודעים בתהליך שאני עוברת / אנחנו עוברים ולכן יכולים לקבל בהבנה את ה"דלדול " של הפגישות או את אי הנוחות.
היות והקושי הראשוני כפי שציינתי אינו שלי אלא של בן הזוג , הרי איני יכולה להרשות לעצמי לחלוק עם חברות קרובות את העניין , אני חושבת שזה לא הוגן ; אפילו לא משפחתו הקרובה יודעת . זה כואב לו מספיק ....
שאלתי היא אם כן , איך כדאי להתמודד טוב יותר כשהסביבה החברית אינה יודעת וגם איני מעוניינת לחלוק עם אנשים אלו קושי זה ? יישמע לך מוזר אך עם זוג חבריו בן זוגי קשה לי יותר מכל
הם התחתנו כחצי שנה לפנינו , באותם גילאים .. ואותם קשה לי לשאת מתמיד כי הם מייצגים כרגע את מה שהייתי רוצה יותר מכל ...פגשתי אותם מספר פעמים במהלך ההריון ובפעם האחרונה חזרתי הביתה ממש מוצפת דמעות ורק בבית הרשתי לעצמי להתפרק .
לאחרונה אני ממש מתמרנת כדי לא להיפגש איתם והם חבריו הטובים של בן זוגי. הוא מבין את העניין אך טוען שאני מגזימה " הרי זה הבעיה שלי ולא שלך , איתך הכל תקין , למה את מגיבה כאילו חלילה את לא בריאה או לא מסוגלת ?" . התפרצתי בכעס שהמקום שהרגשתי בו הכי טוב היה ביום בדיקות באסותא שם הייתי בין הרבה צעירות שלהן קשיים זוגיים בהבאת ילד... כי בהרבה מקומות אחרים אני מרגישה " לקוייה " למרות שתודה לאל שאני בריאה .... אני יודעת שאני מעמיסה על עצמי מדיי ומנסה להרפות .. אני יודעת שזה גם יעזר לטיפולים בהמשך הרוגע הזה
אני לא יודעת מה את יכולה להוסיף ..... אבל אשמח אם תנסי

תגובתו של בן זוגך מעידה על כך שהתהליך הוא אישי ומחפשים מי הלקוי. בהבאת ילדים זה לא משנה מי בעל הבעייה כי התוצאה נשארת בעינה. בכל אופן אני עדיין חושבת שצריך לעשות מה שמרגישים וכשהמשבר יעבור אני בטוחה שיהיה לכם קל יותר לספר ל הבעייה והחברים יצטרכו לסלוח לכם על ההתרחקות בתקופה הקשה.