חזרה לטיפולים

בת 31י,ש לי ילד בן שנה וחודש מהפרייה חוץ גופית,אחרי שנה וחצי טפולים כושלים שלא הניבו תוצאות,והפרייה אחת,מוצלחת ,
חוזרת לטיפולים!.
אני עוד לא התגברתי על הטראומה מהטיפולים ומהכשלונות הרבים שחוויתי,למרות שאני כבר אמא עדיין מסתכלת בקנאה ובכעס מסויים על אמהות אשר הביאו את ילדם בקלות,ממש מרגישה כעס גדול על גיסתי למשל שהביאה ילד חצי שנה אחרי בקלות.אני רוצה להשלים אם זה ולא מצליחה.
קשה לי לחזור לטיפולים שוב אך אני מאוד רוצה עוד ילד.
הייתי בעבר בקבוצת תמיכה ביחידה בה טופלתי,היש קבוצת תמיכה לבנות שעוברות טיפולים והן אמהות?
האם העובדה שאני עדיין מקנאה נורמלית?