נגמרים לי הכוחות

אני מאוד מזדהה עם המשפט שלך שהרצון להיות אמא לא מפסיק וטוב שכך, זה מה שנותן את הכוח להמשיך. כוחות הנפש הדרושים כדי לעבור טיפולי פוריות הם בלתי נלאים והצפיה והאכזבה הם משולים בפסיכולוגיה לחווית אובדן שבאה חודש בחודשו. אבל חשוב להיות קשובים לגוף ולנפש ואם את מרגישה עייפה, שונאת את הגוף והתהליך קחי מרווח נשימה, זה לא וויתור אלה חידוש כוחות. אני נתקלת רבות בנשים במצבך אולי אם תחלקי את הקושי הרגשי יוקל לך. לא כתבת לי מה הבעייה הרפואית שמלווה אותכם אבל התחושה הרגשית שלך לא פחות חשובה מהבעיה הרפואית. נסי למצוא דברים שמרגיעים אותך, שיחות אישיות,או קבוצתיות, יוגה לפריון טיפולים אלטרנטיבים שמאזנים הורמונאלית ומלווים בצורה יעילה ותומכת טיפולי פוריות או כל דבר שעושה לך טוב אפילו אם זה רק ללכת לים. הקשיבי לעצמך את החשובה ביותר בכל התהליך בלעדייך ובלעדי כוחות הנפש שלך כלום לא יוכל להתקיים. נשיקות וחיבוקים

"הכל בסדר"
אין שום בעיה ספציפית,אנחנו פשוט לא מצליחים.
וזה לא פחות מתסכל- לדעת שהכל בסדר ,אבל בעצם כלום לא בסדר!

הייתי בדיקור סיני ובתקופה האחרונה אני ברפלקסולוגיה ,רק שהיינו צריכות לעשות הפסקה מיד אחרי ההזרעה. נשארו לי עם הרפלקסולוגית עוד 2 טיפולים וקרוב יותר להזרעה השניה אעשה אותם ואולי אוסיף עוד איזה 1 או שנים.
רגשית אני לא חושבת שזה ממש עוזר, גם לא פיזית..אבל אני מנסה כל מה שאני יכולה. היום הייתי גם אצל נומורלוגיות וגם אצל הרב הרנטגן אם את מכירה שאמר שעד ה-15.6 אכנס להריון וכנראה זה יהיה ב-15 למאי. הלוואי! אבל אני באמת משתדלת לא לפתח ציפיות כי אני יודעת כמה האכזבה קשה לי אחר כך.
יש לי עם מי לדבר על הקושי הרגשי כי אני בטיפול כבר שנה אצל עובדת סוציאלית(בגלל התעללות מינית שעברתי) שזה לא מוסיף לעניין. לפעמים אני מרגישה שאני אשמה, שבגלל כל מה שהיה אז אני לא מצליחה להכנס להריון. כאילו עד שאני לא אתנקה לגמרי מכל שהיה הגוף שלי לא יהיה מוכן לקלוט תינוק.
הבעיה שמי יודע מתי זה יקרה ואולי לעולם לא....?

הקושי שלך מאוד ברור ואני חושבת שלעיתים אף קשה יותר להתמודד עם כך שאין קושי אמיתי. אבל בואי ננסה להסתכל על הצד החיובי, את צעירה עושה כל מה שאת יכולה כדי להכנס להריון יש לך עם מי לדבר, מה עוד את יכולה לעשות? יכול להיות שההתעללות המינית קשורה לקושי אבל לא בהכרח, מה עוד את יכולה לעשות כדי להתנקות? השאלה שאני שואלת את עצמי היא האם את מרגישה תמיכה מבעלך ומהסביבה הקרובה לך? האם את מכירה עוד בנות שעוברות תהליך כמו שלך? נראה לי שאולי אם תקבלי תמיכה מהסוג הזה יוקל לך. והעיקר לא לאבד תקווה הגוף הוא נפלא והוא יקלוט הריון בסוף.

קודם כל תודה על התשובה
ו..כן בעלי מאוד סבלני ומבין, הוא גם מאוד תומך גם עכשיו וגם מאז שנזכרתי בהתעללות(שזה קרה ישר אחרי החותונה). וכן יש בנות שאני מכירה שעברו גם את מה שאני עוברת.
אני באמת מנסה לעשות הכל ,אבל הבעיה שכלום לא עוזר!
אני מרגישה חסרת אונים כל כך.
אני באמת מתחילה להאמין שאולי יש קשר בין ההתעללות לזה שאנחנו לא מצליחים להכנס להריון.
ואז האשמה רק גדלה ואני כועסת על עצמי יותר.

מה עוד אפשר לעשות? אני באמת לא יודעת! אולי לך יש רעיון יצירתי?
כי לי באמת נגמרו הרעיונות...

הוא היה מאוד סבלני ותומך ובאיזה שהוא מקום עדיין כזה.
אבל אני מרגישה שהוא מתחיל לאבד סבלנות אליי, למצב, לא יודעת.
גם לו קשה להגדיר מה עובר עליו הוא לא יודע אם זה קשור לטיפולים.
אבל אני חושבת שקשה לו לתמוך בי כל הזמן,כבר שנה וחצי שהוא תומך בי ואני כמעט לא בו.
ומצד שני, אם רק הייתי יכולה להעביר לו את כל הטיפולים, שהוא יעבור אותם ואני אשמש ככתף התומכת הייתי עושה זאת ובשמחה.
קצת אני תומכת וקצת הוא, קצת אני עוברת תטיפולים קצת הוא. ככה הכל היה מתחלק.
אבל לצערי זה בלתי אפשרי ואני לא יודעת מה לעשות... אם רק הייתי יכולה להפסיק לסבול ולהרגיש לא טוב. תאמיני לי כל החיים שלי הייתי קורבן(לא שהתנהגתי ככה כי הדחקתי הכל),אבל כך או כך בטח שלא בא לי להמשיך ולהרגיש מסכנה ושמרחמים עליה. וזאת לא הכוונה.אבל אני כן זקוקה לו עוד. יכול להיות שאני באמת מבקשת יותר מדי?
אבל אם כן,אז איך ממשיכים מפה?

טיפולי פוריות מקשים מאוד על הזוגיות גם מבחינה הורמונאלית וגם מבחינת מינון ההתעסקות עם הנושא של כל אחד מבני הזוג בנפרד. הבעיה היא שאי אפשר להתחלק בטיפולים ובתמיכה אבל חשוב לכבד כל אחד את הספייס של במערכת וכדאי לברר אולי בעלך מוצף ומותש מהנושא בדיוק כמוך. אני הייתי ממליצה ללכת לייעוץ זוגי שיאפשר לכם לבטא את עצמכם וכדי שתוכלו לראות לאן ממשיכים מכאן...

האם לדעתך אני מגזימה כשאני מצפה שיתמוך בי?
אני די מבולבלת מכל העניין, אני יודעת שהעיסוק הוא בי וכאילו הקול שלו פחות נשמע.
אבל מה אני יכולה לעשות? לדוגמא היינו בהופעה ואני ממש לא הרגשתי טוב התאפקתי התאפקצתי ובסוף כעסתי ואמרתי לו שאני הולכת ושאם ירצה שישאר. הוא רואה את זה שבגלל זה ההחלטות מתבצעות לפי המצב רוח וההרגשה הפיזית שלי. ובתחלס הוא צודק באיזה מקום!
אבל אין לי מושג מה אני יכולה לעשות. אני לא מרגישה טוב ובמקרה הזה למשל לא יכולתי להשאר עוד אפילו דקה,אז כן הלכנו הביתה.

איך אני אמורה להסביר לו את המצב. חוץ מזה שאני מבינה אותו ,שהוא רוצה להשמיע גם את קולו אבל אני לא רואה כרגע ברירה אחרת. אמרתי לו שאם היינו יכולים להתחלק קצת הוא יהיה בטיפולים ואני אתמוך ולהפך אז הייתי עושה זאת,אבל אני האשה ואין מה לעשות

בקושי לטיפול שלי בגלל ההתעללות יש לנו כסף, אז לטיפול נוסף אין סיכוי עכשיו!
נראה שנצטרך להתמודד לבד בלי עזרה. אני מאמינה שנעבור את זה, כי אנחנו באמת החברים הכי טובים ומדברים על הכל. אבל אני רוצה שהדרך תהיה יותר קלה עבור שנינו
איך עודים זאת בלי ללכת לטיפול?

שלום רב
קראתי את כל השיחה בינכן ומאוד התרגשתי אין לי הרבה מה להוסיף על מה שכבר רשמו לך כי אני עוברת את אותם הרגשות, אני מאחלת לך בהצלחה והרבה סבלנות,ותזכרי שהכל מלמעלה ומתי שהוא יחליט את תכנסי להריון הכי חשוב בכל התהליך זה הזוגיות שתשאר ותפרח ככה זה יבוא, טיפ שנתנו לי : לא לעשות חישובים לגבי הביוץ עם בעלך לא ללחוץ עליו לקיים יחסים .לעשות את זה בחוכמה לעשות משהוא רומנטי ללבוש בגד סקסי אצלי זה עובד. :)
דרך אגב רציתי לדעת איך הצלחת להכנס לרנגן אני גם מאוד מאוד רוצה
שבת שלום ובשורות טובות

יש את הרב רנטגן בדרום ויש את אחיו שהוא גם נקרא הרב רנטגן שנמצא בקריות.
אני הייתי אצל הרב רנטגן בקריות
עם את מעוניינת אשמח לתת לך את הטלפון ופשוט תקבעי פגישה.

בהצלחה לכם בכל התהליך ומאחלת לך שמהירות תהיי אמא

הי נראל, אני ממש מבינה את המצב בו את נמצאת אך נסי להסביר לעצמך מהי תמיכה עבורך, מה את מצפה ממנו לפרטי פרטים ואולי זה יכול לעזור. מכיוון שבן הזוג אינו יכול לעזור כל כך בתהליך כפי שתארת הוא גם נמצא במצב של חוסר אונים ויש לקחת את זה בחשבון. קראתי את התגובות שקבלת והם מאוד תומכות ונכונות צריך לנסות להוריד מתח לעשות את המצב קצת יותר נעים מבחינה זוגית ונסי לעזור לעצמך אם זה דרך הפורום, קבוצת העצמה לפריון או כל דבר שמקל עליך בהתמודדות. חזקי ואמצי...