חרדת נטישה ?

ביתי בת שנה וחודשיים (כמעט).ישנה (מגיל 8 חודשים בערך) לילה שלם- מ- 19:30-20:00 עד 6-6:30. נרדמת לבד במיטה, בגיל שנה נכנסה לגן (עד אז הייתה עם מטפלת). מאז דווקא סדר יום מובנה יותר וישנה יותר.
לאחרונה החלה להתעורר בלילות בצרחות. בלילה הראשון נתתי נובימול כי לא הבנתי מה קרה לה. מצרחות באמצע הלילה זה הגיע להתעוררויות מוקדם מאד בבוקר (4:30-5) מבלי יכולת להחזיר לישון וקושי בהליכה לישון. שמנו לב שכשאני/בעלי (בעיקר אני) איתה בחדר- היא מוכנה לשכב. אבל בשנייה שאנחנו עושים צעד אחורה היא נעמדת ומתחילה לבכות בכי קורע לב.
אני מבינה שזה קשור לחרדת נטישה ? (מעולם לא הייתה לה וגם חרדת זרים לא ממש הייתה). בגן אומרים שנרדמת יפה (אבל שם היא לא לבד...). אנחנו לא ישר קופצים עליה כשמתועררת בוכה בלילה ולרוב באמצע הלילה חוזרת לישון לבד. אבל שוב, ההליכה לישון והתעוררויות לפנות בוקר- זה לא עובד.
עבדנו קשה מאד כדי ללמד אותה להירדם לבד (שיטת "הרם הורד") והיא התחילה לישון לילה שלם בגיל יחסית מאוחר. אנחנו מפחדים להרוס את כל ההרגלים האלה.
השאלה היא איך צריך לנהוג במצב הזה- כשהולכת לישון- האם להישאר איתה בחדר עד שנרדמת ? ללטף אותה ? לתת לה לבכות כמה דקות ואז להיכנס שוב ?
לפנות בוקר- איך אפשר שוב להסביר שהלילה לא נגמר. היא נכנסת להסטריה אם אנחנו יוצאים מהחדר ולא מוכנה לחזור לשכב. (אגב, גם התחילה לעשות קקי לפנות בוקר ואז זה בכלל אבוד...)
איך אפשר לעזור לה (ולנו) ?
תודה מראש!
תודה מראש!